1,100 ש"ח, יום ו' ב9:00 הובלה בהולה מן הדרום הרחוק אל בית ההורים. אין ראיונות הנשקפים באופק. מסרבת להשלים עם העובדה שייתכן ואזוב לגור פה בזמן הקרוב עד אשר אמצא עבודה המספקת תנאי מחייה מינמליים, והנה כעבור שנה אני באותה נקודת מוצא פחות תואר החיילת המשוחררת בכבוד. בילבול וכל הנובע ממנו.
ושוב אני רודפת אחר כרטיס האשראי, תעודת הזהות והרישיון, הפעם בתוספת הפלאפון, שאלו מחיר סימלי שעליי לשלם אינספור פעמים בעודי סומכת על כל הבריות. משכנעת עצמי שכל אלו המטלטלים אינם אלא תנאי נוחות ותו לא, אין אני תלויה בחפצים ואינני מפתחת רגשות להנ"ל. כולה חפצים, באים והולכים. כמו הכסף מכיסי, שגם הוא לוקה בחסר. אני מנהלת עצמי לא נכון. שעה של תיקונים ודרשות עד שאיישב דעתי.