אני אפי, בת 16.5, עוד אחת שהצטרפה למרדף האכזרי והמייאש אחרי הרזון.
ולמה בעצם? אני שואלת את עצמי שוב ושוב - איך הגעתי למצב שהחיים שלי מתנהלים סביב הכמיהה להיות רזה?
אני עדיין לא יודעת. אולי בגלל הריקנות סביבי ובתוכי, אולי בגלל שאני חייבת להיאחז במשהו. אני כל כך רוצה להיות כמוהן,
המלאכיות השבריריות והשדופות עם רגלי הקיסם. אני כל כך רוצה להיטהר מכל השומנים האלה, להיות נקייה, קלילה, מרחפת.
אני חייבת לשים את המטרה הזאת לפני ההנאה והספונטניות, ובעיקר לפני הבריאות.
הגובה שלי הוא 1.74 והמשקל 58.5. כשהגעתי לדיאטנית הייתי 57.5, והיא פשוט הכריחה אותי לעלות.
המחזור שלי הפסיק בגלל דיאטה אינטנסיבית שעשיתי לפני חצי שנה. שקלתי אז בערך 61 קילו כי זללתי ממתקים בלי הכרה. זה היה המשקל הכי גבוה שהגעתי אליו בכל ימי חיי וחטפתי שוק. הייתי חייבת לרזות בחזרה. הגבלתי את עצמי ל-1,200 קלוריות ביום, רשמתי כל חתיכת עגבניה שנכנסה לי לפה ומדדתי את האוכל בכוסות חד פעמיות, ולא זה מספיק - רצתי כל יום 20 דקות ואפילו חצי שעה. לא מדדתי בדיוק כמה ירדתי, אבל הרבה סביבי העידו שיותר מדי. אני לא חשבתי ככה כמובן.
ההורים שלי לחצו עלי להפסיק וגם לי התחיל להימאס מהמשטר הזה. התגעגעתי לדברים הכי פשוטים: אפילו לסתם פתיתים עם קטשופ.
פינטזתי על טעם של פיצה, עוגה עם קצפת, צלחת ענקית של ספגטי. התמוטטתי מהמשטר שהטלתי על עצמי ולאט לאט הפסקתי הכל: את הריצה, ההגבלה הקלורית, תרגילי החיטוב. הייתי בטוחה שעליתי הכל בחזרה, אבל נשארתי בסביבות ה-57-58 כפי שהתברר.
למרות שחזרתי לאכול רגיל המחזור שלי לא הראה סימני חזרה. עכשיו הדיאטנית רוצה שאני אעלה ל-60 קילו. וכשהגעתי אליה עוד קיוויתי שהיא תעזור לי לרזות. כן בטח.
מתברר שאני צריכה לבחור בין הבריאות שלי לרזון.
עם פתיחת הבלוג הזה, אני בוחרת ברזון.
לא אכפת לי משום דבר חוץ ממנו.
אני ממילא לא מאמינה שכמה קילו ישנו את המחזור, הם סתם יגרמו לי להיות אומללה.
אין לי מושג איך לעשות את זה. לגמרי אין לי אנרגיה לעשות ספורט, במיוחד בחום הזה, ויש כל כך פיתויים סביבי...
אבל אני חייבת להתגבר על זה, ואני זקוקה גם לתמיכה שלכן בנות שתתן לי מוטיבציה. אם אני לא אהיה לבד
בתהליך ההרזייה שלי אני בטוחה שזה יצליח הרבה יותר. הקולות שלכן יגברו על הקולות של האנשים הטיפשים סביבי
שאומרים "אל תגזימי."
אני רוצה לרדת ל-50 קילו. 54 כבר יהיה סימן דרך בשבילי: בדיוק הפרש של 20 מתחת לגובה.
הנה תמונות מצב מזוויעות במיוחד שאני מפרסמת רק בשביל לתת מוטיבציה לעצמי: לא להשאיר אותן לכער
את הבלוג להרבה זמן.
אני קוראת להן "לפני" ואני מקווה שתמונות ה"אחרי" יגיעו מהר מאוד.
תראו את המותניים העגלגלות והמזוויעות, והירכיים השמנמנות שמתפרצות.. :-S
יש כל כך הרבה עבודה...
תמונה עם בטן לא מוכנסת. תראו את הקפל הדוחה במותניים.
תמונה עם בטן מוכנסת - לא שזה עוזר בהרבה...
זה הדבר הכי מעורר רחמים שראיתי בחיים שלי.
זאת אני, ואלה השומנים הדוחים שלי, אבל לא להרבה זמן (אני מקווה)
אין לי מושג מאיפה להתחיל 
מחר אני אכתוב תכנון לאכילה והכל.
זה מה שאכלתי היום (11.8 יום שלישי):
בוקר - X
צהריים - כוס וחצי פתיתים (243) ושניצל טבעול (230)
ביניים - מילקשייק קפה וגלידה (300 קלוריות בערך)
ערב- שלושה משולשי פיצה קטנים מאוד (נלך על 424)
שלגון קפה דיאט (33)
סה"כ: 1227
בסך הכל זה היה יום די חריג. בדרך כלל אני אוכלת ארוחת בוקר כי זה טוב להתחיל את פעילות מערכת
העיכול מוקדם. ואני לא הולכת לשתות יותר מילקשייק ולאכול פיצה (למרות שזה היה כל כך טעים...)
ממחר אני אתחיל לתכנן בדיוק מה אני אוכל וכמה. אני מפחדת שחילוף החומרים שלי ירד אם
אני אוכל מעט מדי קלוריות. הפיתרון לזה זה ספורט אבל ממש אין לי כוח.
אולי אני אוכל ככה: שלוש פעמים בשבוע 1200 קלוריות, פעמיים בשבוע 800 וביומיים הנותרים 1500.
ככה חילוף החומרים לא יתרגל לרדת. מה אתן אומרות? זה רק בתור התחלה. בהמשך אני אוריד
עוד את הקלוריות, אבל לדעתי לא צריך להתחיל מנמוך מדי. או שכן?
שלכן 
אפי - הנחושה מתמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
