הגיהנום עבר לבית שלי! זה כולל חום בלתי נסבל, חוסר אוכל, כאסח לא הגיוני בין ההורים שלי (שיתגרשו כבר ודיי!!) ובנוסף לכל זה תקפו את הכלב שלי בפעם המי יודע כמה. כל מי שרוצה לבוא מוזמן :)

אתם פשוט לא מבינים את רמת הצעקות שעפו בבית... אני רק חיפשתי איזה מקום להתחבא בו רק כדי לא לשמוע, אבל דווקא באותו רגע המחשב שלי החליט שלא באלו להידלק יותר. בחיים שלי לא שמעתי את ההורים שלי מגיעים לטונים כאלה, אני אפילו לא בטוחה ששניהם חיים בבית יותר. אני לא רוצה לחזור הביתה רק כדי לא לגלות איזה מהם עזב את הבית.

אמא שלי פשוט משוגעת! לפי מה שהבנתי היא מאמינה שאבא שלי בוגד בה. מאיפה לעזאזל היא הביאה את זה?!?! אבא שלי עושה עבורה ה-כ-ל! כל מה שהיא מבקשת הוא רץ לעשות, רק היא קרה אליו כל הזמן, כל הזמן אומרת לחברים שלה "זהו, אני מתגרשת ממנו", טוב! תתגרשי ודיי! אבל שלא תחשוב שאני אשאר איתה בסוף.

ולא דיי בכך גם הכלב שלי הותקף קשות מחבורת כלבים שמסתובבת אצלנו מסביב לבית. הוא כבר הותקף כמה פעמים אבל זה אף פעם לא היה כזה קשה. הפעם הוא בקושי נשאר בחיים. הוא אפילו היה צריך לעבור ניתוח כדי להציל אותו. הוא שרד אבל הוא נראה זוועה! כולו תפרים ומגולח ויש לו קונוס ענקי על הראש.

תוסיפו את כל הבלאגן הזה לדיכאון החופש שלי שמתעורר כל חופש בגלל שאני הופכת כל חופש לבלתי נראית, כאילו החברים שלי שוכחים לגמרי שאני קיימת, והנה לכם עילה נהדר לרצות להירדם ולא להתעורר שוב. היה לי כל כך הרבה זמן לחשוב בחופש הזה, כי לא עשיתי כלום, והגעתי למסקנה שאני חייבת להחליף חברים בדחוף! לא רק שנראלי שהם לא מתים עלי בכלל, ולא רק בגלל החופש זה כבר שנה שאני מרגישה כל כך מיותרת שבא לי לבכות וגם כי הן כאלה מעפנות! הן לא רוצות ים, לא רוצות מסיבה, לא רוצות שום דבר חוץ מלשבת בבתים אחד של השני ולעשן נרגילה. שאלוהים יעזור לי עם הנרגילה הזאת! כוס אמא שלה!!! הם קובעים להפגש רק כדי לעשן נרגילה! ואז הם לא מדברים על שום דבר אחר חוץ מהנרגילה. איזה טעם לקנות, איזה גחל, איפה, איזה צבע ועוד בלבולי שכל שלא מזיזים לי את התחת. הם נהיו כאלה משעממים!! אני כבר לא סובלת אותם. לא את כולם אבל את רובם.

יואו אם רק הייתי יכולה לנסוע לחברה שלי בארצות הברית! איך הייתי מאושרת עכשיו... ילדים חדשים להכיר, מקומות חדשים לראות, לשנות את התפאורה קצת רק כדי לשמור על השפיות שלי.

לפחות עוד יומיים חוזרים ללימודים, נראה אנשים קצת ולא נשב כל היום בבית ונתבכיין על עצמנו ועל הכישלונות והטיפשות והטעויות שעשיתי השנה, דברים שממש קל להיזכר בהם כי כל השנה שלי בנויה מהם.