איך זה שלא משנה כמה אני אתאמץ, כמה אני אתאפר, כמה אני אתבשם. ולא משנה איזה אישיות מדהימה יש לי ואני יכולה להתגאות בה בראש מורם אחרי שנים מפרכות של עבודה וליטושים. ולא משנה איזה עיניים מדהימות יש לי וגם השעות הארוכות של פעילות גופנית. לא משנה שמזג האוויר הוא מושלם ומתאים בדיוק. לא משנה מה לעולם אבל ל-ע-ו-ל-ם לא יתחיל איתי מישהו שגם אני רוצה אותו!

לכל מקום שאני לא אלך ומה שאני לא אעשה לעולם לא יתחיל איתי הבחור הזה שמשך את העיניים שלי כשהגעתי לשם , לא!! יתחיל איתי תמיד זה שכשראיתי אותו חשבתי לעצמי ש"בדבר הזה אני לא אגע גם עם מקל חשמלי" .

אבל להגיד את האמת כמעט תמיד מתחילים איתי ואז החברות שלי לא מבינות איך זה שאין לי חבר ולמה אני תמיד בוכה שלא מתחילים איתי כי מהצד זה נראה דווקא שכן. אבל אם תעמדו במקומי ותסתכלו ישר קדימה תבינו על מה אני מדברת.

ת'אמת, זה לא כזה פייר להגיד את זה כי כן קרה שמי שרציתי בדיוק כן בא ויזם אבל הפעמים נדירות ובדרך כלל הן נגמרות בשברון לב , אכזבה, והלקאה עצמית ולעולם לעולם לא במערכת יחסים What so ever.

זה נראה לי קצת מגוחך שלבחורה בת 17 לא היה חבר רציני מעולם והנשיקה הראשונה (והיחידה אם מותר לי לציין) הייתה במקום הכי לא רומנטי עם הבחור הכי jackass בעולם (למרות שאותו כן רציתי. מה אני אעשה? לא כתוב לו חרא על המצח), ועם עשן של סיגריות מסביב כשאני עצמי לא מסוגלת לסבול את זה.

כבר אחרי הפעם השנייה (והאחרונה) שהתחיל איתי הבחור הנכון שאחרי שבוע כל כך כיפי  (ונטול נשיקות) ברח לגבעות מסיבה שעדיין לא ברורה לי בכלל הבנתי שאני תקועה במעגל סטוצים שטני ואני לא מוצאת את הדרך החוצה! (I want out!!).

מתברר שכל הדרכים שאני מכירה ללהתחיל עם בנים בעצם מאותתים להם שמה שאני רוצה זה סטוץ חסר משמעות, מאיפה בכלל למדתי לאותת ככה? יוצא שאני אפילו לא יודעת איזה מסרים אני מעבירה ולא רק שזה גורם לצד השני לחשוב דברים לא נאותים במיוחד זה גורם לי להרגיש כאילו אני בקרוסלת הבלבול מחזיקה כרטיס של שהייה אינסופית וחסרת רחמים .

לכל אלה שכן הולך להן והאנטנה הנשית שלהן לא עקומה ומרוסקת כמו שלי, אנא! עזרו לי! I need fucking help here!!

עד לפעם הבאה