לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



יום הולדת שמחAvatarכינוי: 

בת: 33

ICQ: 292747896 



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2010    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   




הוסף מסר

6/2010

כל פעם שאני נזכרת בו אני שונאת את עצמי קצת יותר


זהו! החופש התחיל!! אז איך זה שאני כל כך עצובה?
התשובה לזה פשוטה- החופש התחיל...
אני מסתכלת אחורה ורואה שלא עשיתי השנה כלום ושאני כל כך ממוצעת :(
ציונים ממוצעים, מעמד ממוצע בדרג החברתי של החברים שלי (למי שלא מבין על מה אני מדבר יותר טוב), חיים ממוצעים בכל תחום ותחוםםם!!
כמעט לכל בחורה שנמצאת בתיכון במצבי או לא בהכרח יש איזו ילדה אחת שהייתה איתה ביסודי (במידה ולא עברה בצפר או משו) שהיא משווה את עצמה אליה, ככה היא יכולה כאילו "למדוד" את ששלבי ההתפתחות שלה (לא, לא פיזית!). טוב אז אולי אני היחידה שיש לה דבר כזה.
אני תמיד משווה את עצמי לילדה שהייתה חברה הכי טובה שלי ביסודי וכרגע אנחנו לא בדיוק בקשר אבל היא לעומתי תלמידה עם הצטיינות יתרה, היא כבר הוציאה רישיון למרות שהיא קטנה ממני, יש לה חבר שגם לו לא חסר, היא בראש החברות שלה... במילה אחת הילדה מושלמת, באמת! אני לא אגיד סתם.
אני לא יכולה שלא להסתכל עליה ולחשוב איך יצא שאנחנו כל כך שונות כשהתחלנו מאותו מקום בדיוק!?
אני מנסה לא לשקוע ברחמים עצמיים אבל זה קצת קשה לי, זה גורם לי לדיכאון כל היום והרגשתי שאני חייבת לשתף את זה עם מישו למרות שאני לא מאמינה שמישו יקרא את זה באמת :/
תראו... זה לא רק זה, זה כל מה שהלך השנה שבמבט לאחור עושה לי פשוט רע.
אתם מאמינים שבחיים לא היה לי חבר? כאילו לא חבר רציני= כזה שנישקתי חחחחחח
אבל השנה גיליתי מזה להרגיש מרומה וטיפשה בכל הקשור לזה. יצאתי להופעה עם חברים ושם פגשתי איזה בחור שהיה הכי חמוד בעולם, באמת! איכשהו זה הגיע למצב שהתנשקנו... כאילו אני ובנאדם זר יחסית בנשיקה הראשונה שלי. כן כן, אני טיפשה, לא צריך להגיד לי את זה.
אבל חכו! זה לא הסוף! כי לא הפכנו לחברים או משו, האמת שבקושי דיברנו אבל גם בפעם השנייה שהייתי בהופעה של אותה להקה התנשקנו!! אני מאמינה שזה מעבר לטיפשות... אבל עצם זה שמישו רוצה להיות איתי וההרגשה של המגע עשתה לי טוב...
אתם חושבים שפה אני אלמד לקח אבל טעיתם! כי בנסיעה לפולין בוא נאמר שהכרתי איזה בחור מהאוטובוס ויצא שישבנו ביחד של הדרך. לא התנשקנו או משו אבל היה  קליק כל כך חזק, לפחות אני הרגשתי את זה- פה טעיתי חחחח
באמת שהיה לי כל כך כיף כי הוא חיבק אותי חזק כל הנסיעה וליטף לי את השיער, נתן לי נשיקות את הלחי והיד ולחש לי כל מיני דברים חמודים באוזן וזה שוב גרם לי להתבלבל כמו מפגרת כי בשלב מסוים אמרתי לו שאני לא רוצה להמשיך את כל הקטע הזה אם הוא לא רציני וזה בעצם להגיד לו שאני רוצה משו רציני= אני רוצה אותך!
באמת שזאת הייתה נסיעה נוראית באותו יום... וארוכהה!! שעה נסיעה בשקט ומבוכה- סיוט של ממש בתוך מדינה שהיא סיוט של ממש!
הוא פתאום נהיה כולו מאושר (יש לציין שהוא היה מדוכא לפניכן) והלך להסתובב לו באוטובוס בלי לענות לי, כל מי שאי פעם יקרא את זה יבין באיזה מצב הייתי ויבין למה חיפשתי איזה קבר אחים לקבור את עצמי בלי שאף אחד ימצא אותי אי פעם. אחרי השעה המסויטת הבחור בא אלי ושואל אותי "אנחנו בסדר?". עכשיו, תגדיר בסדר! אבל לא!!! אני בלי שאלות, בלי ספקות, בלי שום היסוס אמרתי כן! למה אמרתי את זה אני  גם לא יודעת (אני מבחינה בדפוס של טימטום).
הכל המשיך אותו דבר אחרי זה אבל אפילו יותר אינטימי, הוא סיפר לי דברים שלפיו הוא לא סיפר לאף אחד, הוא כל הזמן חיפש את המבט שלי כשהייתי בסביבתו והיה מחייך לי כשהסתכלתי. אבל אחרי פולין הוא נעלם, אלוהים יודע לאן פשוט לא יצר קשר שוב.
עכשיו הייתי יכולה לעבור את זה בלי לבלבל לכם במוח אם היה ברור לי מה נגמר באותו רגע... אני פשוט לא מבינה מה הלך שם כדי להבין מה נגמר וזה משגע אותי. וגם הלמה? מה עשיתי שהוא ברח? כאילו מה השתנה??? זה הבחור שכואב לי כל פעם שאני נזכרת בו, ועכשיו זה עוד יותר כואב כי אני רואה כל הזמר בוול בפייסבוק שלי פוסטים שבהם הוא מתחיל עם חברה שלי, כיף נכון?
וחוץ ממצב הבנים גם המצב עם החברות מחורבן והבעיה הכי גדולה היא שהן לא מודעות לזה כי אני נוטה להדחיק אבל נשבר לי! אני מרגישה כמו חברה שממלאת מקום במיניבוס.
אתם יודעים שיש לי איזה 6 חברות טובות, כאילו החברות הכי טובות שלי וליומולדת שלי השנה קיבלתי 4 ברכות, 2 לא מהן בכלל. אתם יודעים מזה לקבל ליומולדת 17 4 ברכות לא משקעות? אתם יכולים לחשוב שגם אני לא נוטה להביא דברים אבל אני משקיע את נשמתי בברכות של כולםםם!! לא רק חברות שלי, והן אף פעם לא סתמיות או משו כי אני יודעת שכל ברכה עושה להן קצת יותר כיף בלב ביומולדת, אם זה ככה תתארו לכם איך הרגשתי...
וזה לא שחברות שלי לא מכינות ברכות, פשוט הן לא מכינות ברכות לי. חברה שלי מכינה ברכות מדהימות! באמת שיפייפיות!! היא ממש כישרונית ויצירתית. היא הכינה לחברה אחרת שלנו (אחת מהקבוצה הזאת) לוח מודעות ענק עם מלא תמונות שלהן ביחד וברכות וכאלה, לחברה אחרת היא הכינה לוח מחיק כל כך יפה עם תמונות ועלי כותרת של פרחים ולי היא הכינה חתיכת בריסטול פשוטה שהיא פשוט כתבה עליה. זה כל כך כאב לי באותו רגע וזזה כאב עוד יותר כשראיתי את הברכה של הילדה השנייה שתיארתי כי הילדה הזאת, מתוקה ככל שתהיה, חברה הרבה פחות קרובה אליה ממני... לפחות ככה חשבתי. אני יודעת שזה מפגר למדוד חברות על פי ברכות וכאלה אבל זה כל כך כואב לי, אני מרגישה כאילו הן מנסות לרמוז לי שאני לא חשובה להן. עוד משו שקרה, אני ביקשתי מהן שיבואו לישון אצלי איזה יום כי ההורים שלי לא בבית ואני מפחדת לישון פה לבד אבל חלק אמרו שהן לא יכולות כי יש יומולדת לילדה שאני יודעת בוודאות שהן לא חברות שלה כל כך ושהן הולכות רק כי הולכים לנמל. בנוסף זה לא כאילו שהן לא הולכות ליומולדת שלה או משו, יום לפני עשו לה מסיבת הפתעה עם כולם פשוט זאת המסיבה שהילדה עצמה תכננה לעצמה אז יוצאים לחגוג שוב. כאילו זה אמיתי שהן מעדיפות לצאת לנמל עם אנשים שהן לא כל כך מתחברות אליהם מאשר לבוא ולארח לי חברה בלילה כשאני לגמרי לבד?!?!! אני לא חושבת....
נכתב על ידי , 25/6/2010 01:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



GAGA OHH LALA!



כמו שהבטחתי הנה עוד פוסט והפעם החלטתי להקדיש את הפוסט לכוכבת ענקית ששינתה את המחשבה האופנתית של כל העולם-
ליידי גאגא!

כמו שכולכם (או רובכם) כבר יודעים ליידי גאגא משתלטת לה לאט על העולם עם קליפים מוחצנים ופרובוקטיביים ביותר, שירים קליטים וקטצ'ים ובגדים שלא מהעולם הזה תרתי משמע.
אז מי זאת בכלל ליידי גאגא?
דבר ראשון  היא לא גבר! השם האמיתי שלה הוא סטפי ג'ואן אנג'לינה ג'רמנוטה (Stefani Joanne Angelina Germanotta). היא נולדה ב28.3.1986 והיא במקור  ממנהטן שבארצות הברית.
את הקריירה הידועה שלה היא התחילה בשנת 2006 ומשם היא רק התפתחה יותר והשתגעה יותר לאורך השנים.
זאת תמונה של איך שהיא נראית במקור:



וככה היא נראית כיום:



כמובן שיש הבדל מטורף בין ליידי גאגא בזמן הופעה לבין סטפני ג'רמנוטה של חיי היומיום!

מי שלא ראה את בקליפ שלה "Bad Romance" לא יודע שבקליפ ישנו מראה מיוחד ומשונה שזכה להרבה חיקויים ברשת מאז שעלה הקליפ. זה המראה המדובר-



זה קליפ של אחת מאותן נשים שניסתה לחקות את המראה המאוד מסובך הזה והצליחה ביותר לפי דעתי, אתם תשפטו-



לאומנית קוראים מישל פאן (michelle phan) והיא פשוט מ-ד-ה-י-מ-ה!
אני מבטיחה לעשות פוסט לכבודה כי מגיעה לה... היא ההשראה שלי ואני פשוט מאוהבת בה! ראיתי את כל הקליפים שלה לפחות פעמיים  
נכתב על ידי , 4/6/2010 14:03   בקטגוריות אינטרנט, ביקורת, ליידי גאגא, מוסיקה, איפור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ב-כיף~!


חבר'ה תאמינו או לא... עוד פוסט יוצא לדרך
נכון אבל שנה (ולא בהגזמה) לא פרסמתי משו אבל לא באמת אכפת לי.
אז גדלנו בשנה... החכמנו בשנה... השמנו בשנה אבל מי סופר?!
לספר לכם כל מה שקרה לי בשנה האחרונה אני לא הולכת לספר כי זה קצת ארוך (בלשון המעטה) אבל אני יכולה להגיד שעברתי הרבה דברים בפעם הראשונה... חלק טובים חלק רעים וחלק אפילו עוד לא החלטתי לגביהם ממש רק מה-> למדתי שאני לעולם  לא אלמד מטעויות!
אני מן בנאדם כזה, לא משנה כמה אני ארצה לא לטעות שוב וכמה אני אנסה לראות את הסיטואציה סביבי זה לא ילך! חחחח אבל זורמים ;)
מה שאני כן יכולה לספר לכם שזה מן אירוע שיא בשנה הזאת וכל אחד שעבר את זה בי",א יודע למה אני מתכוונת- פולין!
אין מאיפה להתחיל ואין איך לסיים לספר על המקום הזה!! לא משנה כמה אני מנסה אני לא מוצאת גירסא אחידה לספר מה הלך לי שם אז לרוב אני מתחמקת מהסיפור.
תרשו לי להתחיל בטיפ> לעומת אל תצאו לחופשה בפולין!! אף פעם ולעולם לא חוץ מהמסע הזה!!
המדינה הכי מדוכדכת אנטי ישראלית מדכאת ואפורה שהייתי בה בחיים שלי!!
מקום הזוי בתכליתו. בתים או אפורים או שחורים או ירוקים זוהרים בחושך.. בכפרים יש בתים שחסמו להם את החלונות והדלתות בקרשים, כמו איזה בית רפאים נטוש.
והיערות... עשרות אלפי קיסמים דקיקים ערומים מעלים עומדים דוממים בשלג. כל כך ערירי שם שאני נשבעת שאם לא היה מוסיקה באוטובוס הייתי מתחרפנת מעצב.
אני לא אדבר על מה שרואים שם מעבר לזה כי אתם צריכים לעבור את זה לבד וגם אני לא הבנאדם לספר את זה כי אז תחליטו לא לצאת מרוב שזה ישמע בנאלי אבל המסע הזה שינה את צורת המחשבה של כמעט כל מי שאני מכירה.
ביום הזיכרון לשואה המגמה שלי מונתה לעשות את הטקס, הכנו טקס מרגש, מזעזע ופוצע שאפילו אנחנו במהלך ההצגה התאפקנו לא לבכות.
חוץ מהטקס היישובי שעשינו היינו צריכים להופיע בפני תלמידי בית הספר שהתחלקו לשכבות.
ראשונה הייתה שכבה י' שכרגיל היו בהמות אבל היינו מוכנים לקראתם. אחריהם שכבה י"ב שהם כבר מספיק בוגרים להתנהג כמו בני אדם וחוץ מזה הם גם עברו את המסע בשנה שעברה, ואחרונים חביבים היו השכבה שלי, שכבה י"א, שהם בדרך כלל כל כך חיות אדם שהמנחה תמיד משתיקה אותם 10 דקות לפני הזמן כדי שיהיה להם 10 דקות להירגע אבל הפעם היא השתיקה אותם 10 דקות לפני תחילת הטקס ובאולם השתרר שקט מופתי, אף נפש לא נשמעה. המנחה הייתה בהלם מוחלט והייתה מובכת כי היא לא ידעה מה לעשות עם הילדים במשך 10 דקות.
הטקס הזה לא היה דומה לשום טקס שראיתי בחיי, אני כל כך שמחה שעשיתי אותו ואני כל כך שמחה שיצאתי לפולין, כי חוץ מחוויה בלתי נשכחת הכרתי חברים שלא פגשתי, למדתי דברים שלא ידעתי והכרתי את המדריכה המדהימה שהייתה לנו, שריל, שלא הייתי מחליפה אותה באף אחת אחרת!!

כדי לסיים את הפוסט הזה באיזה הרגשה שמחה ונעימה הנה אתר משחקים ממש נחמד אך קוריאני
ממליצה עליו בחום!! יש בו משחקים משעשעים ביותר.
כמובן שאתם לא מבינים מה כתוב, גם אני לא חחחח. כל מה שאתם צריכים לעשות זה ללחוץ על הלחצן עם התמונה של הג'וייסטיק
בהצלחה וב-כיף~! :)
נכתב על ידי , 2/6/2010 00:39   בקטגוריות החיים, בית ספר, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





1,247
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , חטיבה ותיכון , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCat_Woman אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Cat_Woman ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)