לפעמים אני קוראת שוב ושוב את ההודעות שלנו, ושום דבר מזה לא נראה הגיוני. אני שונאת לחשוב על כל זה אבל הטבעת שאני לובשת היא שלו וזה מה שמזכיר לי אותו ברוב הפעמים ביום. "כנראה שלא נלך ביחד למרות הכל" אני חושבת שזה הקש ששבר את גב הגמל, חשבתי שלא אכפת לי אבל זה כן השפיע עלי, חשבתי שסיימתי עם כל זה אבל כנראה שלא סיימתי עם זה...עד היום. היום זה היום בו אני יודעת שעם הכאב הזה אני רק אגדל יותר. ההחלטות שהבאתי על עצמי הרסו אותי, אבל אני לא אתן להן להרוס את העתיד שלי. אני סיימתי. מה שנגמר, נגמר, ואני מניחה שבדף החדש הזה יהיו פחות כתמים, כי אני עומדת לכתוב את הסיפור שתמיד רציתי.

"היום הזה מאפשר הסתכלות רחבת היקף על המקום שבו אתם עומדים כעת, וקבלת החלטות לטווח ארוך. זה הזמן לחשוב על הרחבת אופקים, מה שאומר לימודים של נושא שמעניין אתכם או שיעזור לכם בתקשורת רגשית, ואולי גם על נסיעה קרובה. הגיע הזמן לחשוב רחוק, ולא לפחד ליזום."

Before I knew that I could get on the plane and fly away
From the road where the cars never stop going through the night
To real life where I can't watch the sunset

(קצת אובססית)