הסיגריה שאחרי

אין לי מושג מה בא לי.

ככל שאני גדלה אני מבינה עד כמה העולם הזה פתוח בפניי, כמה דרכים אפשר לסלול...

אני יכולה לסיים את התיכון עם בגרויות בשמיים,

אפשר לזרוק זין ולהישען על זה שאני אבנה את עצמי, כי גם ככה הבגרויות האלה לא משקפות כלום מעבר ליכולת זיכרון,

אולי לחסוך הכל ולטוס כבר. לא אכפת לי לאן. אפילו לא להתגייס, לטוס ולברוח.

מצד שני, חייבת להתגייס. קבא 56, מוטיבציה בשמיים. אין מצב שאני לא מתגייסת.

בא לי חבר, אהבה, משהו חדש בחיים שייתן לי לגיטימציה להתרחק מכל המפגרים האלה.

להתחיל לרוץ בים שוב פעם.

לחזור לכתוב....לעשות עם עצמי משהו מועיל באמת. אני חייבת כבר לפתח משמעת. אפילו בכתיבה של בלוג מזדיין אין לי משמעת.

נו, שוין, לפחות הורדתי משהו מהלב.

שבוע טוב, ובהצלחה מחר במגן. תודה. אני באמת צריכה את זה.