אני אקרא לזה איך שזה באמת- פרידה.
הכל היה בסדר, כלפיי חוץ הכל היה... אעז לאמר- מושלם.
אבל בתוכי איך שהוא הרגשתי לא נכונה. בכל זוג יש תמיד את ה''אוקה'' וה''סמה''. סמה זה ''נותן'', המוביל, זה שתמיד מגן על השני ומתחיל את רוב הדברים שמתקיימים ביניהם, ומדובר במגע. ואוקה זה כביכול הטיפוס התמים, הביישן, שמקבל את כל מה שבן זוגו עושה.
אז אצלנו, אצלי ואצל יוקי- אני הסמה והיא האוקה.
ואני לא טיפוס של סמה. אמרתי לה את זה הרבה פעמים, ואני לא מסוגלת לדמיין אותה בתור סמה. ושתיי בנות אוקה לא יכולות להסתדר, לפי תחושותיי ורגשותיי. פשוט לא... ועד כמה שזה כואב, אני לא יכולה יותר. לא יכולתי יותר. אני לא... לא... לא סמה. אני אוקה. אני כולי אוקה, מא' ועד ת'. אני מרגישה כל כך שגויה ומעוותת כשאני מחבקת אותה. כשאני מלטפת את הלחי שלה. כי זה לא אמור להיות כך. מישהי אחרת צריכה לעשות זאת לי. מישהי אחרת צריכה לחבק אותי ולהביט עמוק בעיניי. זה כל כך מכאיב לי. אני מרגישה כל כך שברירית ופגיעה (מה שאני באמת...), זה פשוט נוגד את הטבע שלי- להיות סמה. אני יודעת שיכול להיות שליבה של יוקי סאן נשבר באשמתי, אבל... היא קיבלה ממני דברים. היא יודעת מה זה להרגיש אוקה, היא מכירה את ההרגשה של ''הנה, אני מוגנת'', היא הרגישה איך אני מלטפת את הלחי שלה ומסתכלת עמוק בעיניה, היא חוותה את כל מה שאני כל כך רוצה לחוות בעצמי. בתחילה דמיינתי שהיא תשתנה למעני ותהפוך לסמה. אבל עכשיו, כשאני חושבת על זה, זה בלתי אפשרי. כמו שמבחינתי בלתי אפשרי להמשיך עם הקשר הזה. וזה כואב. הכאב הזה גורם לי לבכות. אבל אני בכל זאת ממשיכה לדמיין לעצמי בת זוג סמה מושלמת, למרות שרוב הסיכויים אני אשאר לבדי לנצחים.
צפיתי אתמול בכמה פרקים של ''סטראברי פאניק'', שזו אנימת שוג'ו איי (אהבת נערות). ולדמות הראשית, אוקה בהתגלמותה, קראו נאגיסה אאוי. ו... כשראיתי את כל הקטעים ההם ששיזומה סאמה מתקרבת אליה ומחבקת אותה, חופנת את סנטרה ומקרבת את פניה של נאגיסה לפנים שלה עצמה, לא יכולתי שלא לכאוב בתוכי. לא יכולתי שלא לבכות... חיבקתי את עצמי כל כך חזק, זו בוודאי הרגשה נהדרת להרגיש נאהבת, בטוחה בזרועותיה של אהבתך. בוודאי נאגיסה הרגישה כל כך מוגנת, כל כך בטוחה, נאהבת... כל כך רציתי להיות שם במקומה, לחוש בידיים הרכות ההן על פניי. למרות שזו רק סדרה. היה שם קטע ששיזומה סאמה חיבקה את נאגיסה והסתכלה עמוק בעינייה, ואמרה ''העיניים שלך יכולות לגרום לכל אחד להתאהב בך'' (רק שהיא אמרה זאת באנגלית, ובאנגלית זה נשמע הרבה יותר פואטי ויפה).אף פעם לא אמרו לי דבר כזה, אף פעם לא הרגשתי אוקה, אף פעם לא הרגשתי שאני ילדה קטנה שמישהי מחבקת אותה ומגינה עליה. ועמוק בפנים, אני באמת סוג של ילדה קטנה. למרות שהמחשבות שלי תמיד כל כך רציניות, דרמתיות, רומנטיות.
ו... כואב לי תמיד לבוא אל יוקי סאן ולהתחיל דברים. אני לא אוהבת את התחושה של ''להיות סמה''. התחושה הזאת מכאיבה לי. היא צורבת אותי. וזה נשמע דרמתי כל כך ו... אני יודעת שזה כל כך מטופש וחסר משמעות אבל...זה... כאילו...
התקשרתי אל יוקי סאן והיא התחילה לספר לי על מדידת החזיות שלה במשביר. ולרגע אחד חשבתי, למה אני עושה את זה? למה אני מתקשרת אליה עכשיו והורסת לה את המצב רוח העליז שלה? דמיינתי אותה עומדת בתא הלבשה, ניצבת מול המראה ומסתכלת על עצמה. ומהר, לפניי שאתחרט, אמרתי לה שיש לי משהו להגיד לה.
''אני יודעת שזה יהיה פתאומי בשבילך ושאוליי זה יכאיב לך, אבל אני חושבת שכדאיי שניפרד'' אמרתי.
''הו... אמממ.... בסדר, אם זה יגרום לך להיות שמחה, אם זה מה שאת רוצה'' זאת הייתה התגובה שלה. אפילו האופן בו היא מדברת אליי נשמע כאילו היא מדברת אל סמה. ואמרתי שאני לא סמה. אני לא סמה. אני לא...
ו... אני כבר לא זוכרת מה אמרתי. משהו כמו ''אנחנו עדיין נמשיך להיות חברות, אבל לא בנות זוג'' אבל זה כבר לא יהיה כמו פעם.
ו... ולחשוב שעכשיו הכל נגמר. עכשיו אני אצטרך ללמוד איתה באותו בית ספר(אני לא עוברת בסוף לבית ירח). היא בכיתה ח' ואני ט'. איך זה יהיה? לפניי שחשבתי על פרידה דמיינתי אותי ואותה רצות יד ביד לשירותים, זה גרם לי לצחוק אז. עכשיו כבר לא.
אני מסתכלת עכשיו על מה שכתבתי, כל מה שכתבתי נשמע כל כך כאילו זה יצא מפיה של סמה. אבל אני לא סמה!!!
הפעמים היחידות שאני מרגישה שאני מי שאני באמת, אוקה, זה כשאני כותבת שירים. אחריי שאני קרואת אותם אני רואה את האוקה שבתוכי, האוקה שממלאת אותי ושהיא חלק ממני. אני בעצמי האוקה הזאת. פעמים נוספות בהן אני מרגישה אמיתית- במחשבות שלי. כשאני חושבת, מדברת אל עצמי כדיי לנסות להבין יותר טוב את המצבים אלייהם אני נקלעת כמו במלכודות, אז אני באמת נשמעת קצת כמו ילדה קטנה ושברירית. אוקה.
זה הכל בגללה. בגללה אני מרגישה סמה כשאני איתה. אני לא סמה. ואני חושבת שאף פעם לא אמצא מישהי שתאהב אותי באמת. מישהי שתהייה הסמה שלי. כשצפיתי ב''סטראברי פאניק'', כל כך רציתי להיבלע שם, בפנימיית הבנות ההיא. אם הייתי חיה שם היה לי הרבה יותר קל למצוא בת זוג סמה. זה כל כך מטופש מצידי. אני ילדה קטנה שמדמיינת דברים כל הזמן, ילדה קטנה כל כך שצריכה את בת הזוג הדמיונית שלה, שתחבק אותה ותלטף את הפנים שלה. אני תמיד... חלמתי על בת זוג כזאת.
אבל החלום הזה ככל הניראה לא ייתגשם.
ואני חושבת שעכשיו הולכת לחזור אליינו שוב אוה תקופה של שתיקה. כמה זמן הפעם זה יימשך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Daremo