עברו רק חודשיים

וזה מרגיש נצח

נצח בלעדייך

נצח בלעדינו.

כבר חודשיים אני עוטפת מסכה

שלא אכפת לי

שזה לא קרה

שאני כ"כ שטחית

ואני מסתובבת עם חיוך

ומבפנים הכל הולך ומתפרק בתוכי

לאט לאט

כמו חיידק

שאוכל אותי מבפנים

זה כמו מוות איטי בעינויים.

והיו רגעים בודדים שלא חשבתי עליך

והיו לילות בודדים שלא חלמתי עלייך

ואחרי כמה ימי צילום, של הסרט שאני כתבתי,

הסרט שלי, שמספר את הסיפור שלי,

אתה לא מניח לי

לא ביום ולא בלילה

כל מקום שאני מסתכלת,

כל דבר שאני עושה,

כל צעד וכל מילה,

הכל מזכיר לי אותך

ולאף אחד אסור לגעת בי,

לא ללטף אותי

לא להחזיק לי את היד

או להניח עלי את הראש

ובקושי לחבק אותי

כי הכל, אבל הכל

מזכיר לי אותך.

מה שהכי מפריע, מה שהכי כואב,

זה הריק הזה. החוסר .

העובדה שהיה וכבר אין

העובדה שיכולתי תמיד להתקשר כשהיה לי רע, ועכשיו רע לי יותר מתמיד ואני לא יכולה להתקשר, כי הפעם זה בגללך.

העובדה שתמיד שנאתי לישון לבד. אז היית ישן איתי , מחבק אותי עד שאני נרדמת. מחבק חזק. ועכשיו בכל פעם שאני הולכת לישון אני מדמיינת שאתה שם מאחורה, מחבק אותי, אומר לי לילה טוב ונותן לי נשיקה, מבטיח שאתה נשאר איתי. אבל כשאני מדמיינת אני לא יכולה לגעת בך, אתה חסר.

אתה חסר כשמשעמם לי

אתה חסר כשאני לומדת למבחנים

אתה חסר כשאני אוכלת

אתה חסר כשאני יושבת לבד על הספה, ויש מקום ריק לידי

אתה חסר כשאני שומעת שירים שמדברים על זוגיות

אתה חסר כשרע לי ואני צריכה חיבוק

אתה חסר כשאני בוכה

אתה חסר כשאני עוצמת עיניים

אתה חסר כשאני רואה טלויזיה

אתה חסר כשאני שותה קפה או מעשנת סיגריה

אתה חסר בימי ערב שישי

אתה חסר כשאני עוברת ליד העבודה שלך ואתה לא שם

אתה חסר כשאני מתלבשת יפה ומתאפרת, מה שהייתי עושה לכבודך בדר"כ

אתה חסר כשאני מסדרת את החדר, תולה כביסה, מקפלת בגדים.

אתה חסר כשאני אוכלת גלידה.

אתה חסר בכל פעם שאני חושבת עליך, ומתחננת ביני לבין עצמי לעוד נשיקה אחת. אבל אתה לא שם בשביל לתת לי אותה.

אתה חסר כשאני כותבת SMS ומדברת בטלפון.

אתה חסר לי כל הזמן

בכל מקום, בכל רגע, בכל שנייה.

אתה כל הזמן בכל מקום, אבל אף פעם ובשום מקום.

אתה שם אבל לא שם.

אין לי דרך לתאר כמה אני מתגעגעת אלייך

אני מתגעגעת לדרך שבה נהגת לנשק אותי

אני מתגעגעת לדרך שבה נהגת לחבק אותי

אני מתגעגעת לדרך בה היית מחזיק לי את היד, משלב אצבעותייך בשלי, סתם כך בלי שום סיבה, כשאנחנו עם אנשים ואתה לא יכול לנשק אותי.

אני מתגעגעת לעיניים שלך

אני מתגעגעת לדרך בה היית מסתכל בי

אני מתגעגעת לדרך שבה היית מלטף אותי

אני מתגעגעת לדרך שבה היית מדבר איתי

אני מתגעגעת לדרך שבה היית לוחש לי דברים טיפשיים באוזן

אני מתגעגעת שבה היית שם יד אחת על המותן שלי ואחד על הצוואר.

אני מתגעגעת לדרך שבה היית מחבק אותי כשהיינו הולכים לישון

אני מתגעגעת לריח שלך

אני מתגעגעת לחיוך שלך

אני מתגעגעת לחום שפיזרת

אני מתגעגעת לצחוק שלך

אני מתגעגעת לרגעים שסתם היית יושב ומסתכלת עליי

אני מתגעגעת לדרך שבה היית מסיט את השיער שלי לאחור

אני מתגעגעת לדרך שבה היית מנשק אותי בבטן ואומר שאני הכי יפה בעולם

אני מתגעגעת לדרך שבה היית מנגב לי את הדמעות

אני מתגעגעת לאופטימיות שלך

אני מתגעגעת לדרך שבה היית מספר שאני יכולה לעשות הכל יותר טוב בשביל עצמי

אני מתגעגעת לדרך שבה היית מכניס בי כוח רצון, להתמודד

אני מתגעגעת לדרך שבה היית מנסה להעלות לי את הביטחון

אני מתגעגעת לדרך שבה היית מנסה לגרום לי להרגיש שאני לא סתם, שאני שווה יותר ממה שנדמה לי

אני מתגעגעת לדרך שבה היית מחבק אותי כשהיה לי קר

אני מתגעגעת לדרך שבה היית מתגרה בי ולא נותן לי לנשק אותך

אני מתגעגעת לדרך שבה היית תופס אותי חזק ולא משחרר, כאילו שאני אברח.

אני מתגעגעת לשיחות שלנו

אני מתגעגעת אליך

וזה מרגיש כאילו שכשהלכת, עקרת את הלב שלי מהמקום

לקחת אותו איתך.

וחסר לי חלק. החלק בלעדיו אני לא יכולה בכלל להתקיים.

והכי עצוב,

זה שהייתי נותנת הכל, רק בשביל עוד פעם אחת, עוד יום אחד, עוד חיבוק אחד , עוד נשיקה אחת.