אור לגויים

 וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה  בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִםלֵאמֹר. שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָםבְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם.   מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵלתִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן. (במדבר א,א)

פרשת במדבר היא פרשת השבוע הראשונה בספר במדבר.

הפרשה עוסקת בספירת מניין בני ישראל ושבטיו, תיאור תפקידי שבט לוי ומניין הלויים, פדיון בכורות בני ישראל בבני שבט לוי, וכן בתיאור ספציפי של תפקידי הלויים בני קהת: נשיאת כלי המקדש. הפרשה היא חלק מרצף הפרשות בתחילת ספר במדבר העוסקות בהקמת מחנה ישראל ובהכנות לנסיעה מהר סיני אל ארץ ישראל.

מקור שמות השבטים הוא בשנים-עשר בניו של יעקב (שנקרא גם ישראל). שני בניו של יוסף – אפרים ומנשה, הפכו לשבטים נפרדים, בהתאם לברכת יעקב לפני מותו.

רְאוּבֵן                 שִׁמְעוֹן                    לֵוִי                           גָד                    

יְהוּדָה                 יִשָּׂשכָר                   זְבוּלֻן                        יוֹסֵף       (אֶפְרַיִם    ומְנַשֶּׁה)

בִנְיָמִין                 דָן                         אָשֵׁר                        נַפְתָּלִי 

להיות כמדבר

המדרש מלמד שאם האדם לא עושה עצמו כמרחב פתוח וחופשי לכל, כמו המדבר, אין ביכולתו להשיג חוכמה רוחנית שהיא חיותם של התורה והמצוות. זוהי משימה לא פשוטה, כי מרגע שאנו נולדים הנטייה הטבעית ואורח החיים שלנו הם בדיוק ההיפך מן המדבר. אנו אוחזים ומגינים בחירוף נפש על כל מה שנראה לנו כשייך לנו, ויש לנו צורך אדיר להילחם בכל מי שנראה כמאיים על הטריטוריה שלנו – תחום המחיה הממשי או האגו שלנו.

נוף מדברי עושה לך טוב, מרחיב לך את חדרי הלב. משהו בנוף הזה שאין בו לכאורה כלום, מפנה לך מקום בלב. יש ספייס ומרחבים פתוחים, ואין בו פרטים שמסיחים את הדעת ועם זאת יש בו הכל.

תלמדי להרפות את האחיזה ולשחרר. תלמדי לנשום. תלמדי לקחת את הדברים בפרופורציות הנכונות. תלמדי להיות כאן ועכשיו. תלמדי להירדם בשלווה ולחלום רק חלומות טובים... תלמדי להיכנס למדבר, ולהזיז את כל דאגות היום הצידה. דאגות הן מטרד מציק שצריך לתרגם למעשים פרקטיים, גם ביום. דאגה לא מועילה ולא מקדמת שום דבר, רק מכווצת ומנמיכה, גם את הדואג וגם את זה שדואגים לו. אם את דואגת למשל בגלל שהדשא בגינה שלך לא מספיק ירוק, תעשי משהו – תזמיני שירותי גינון או תלמדי לעשות זאת בעצמך... אם את דואגת לבן שלך שנמצא עכשיו בדרכים, ואין לך כרגע מה לעשות בעניין, תמירי את הדאגה בתפילה ותכווני אליו מחשבות טובות.  

וגם את הכעס תנסי להמיר לתפילה. במקום להתלונן על מישהו (בלתי נסבל ככל שיהיה) ולהכתים בלשון הרע, תתפללי עבורו, שאלוהים יאיר את עיניו ולבו ויכוון אותו אל הדרך הנכונה.  תלמדי לצחוק, לאהוב, ליהנות מהמסע גם אם הוא מייגע, תלמדי להיפרד מכעסים ישנים, לסלוח, ללכת הלאה, להבין שאין לך בעלות על שום דבר ואף אחד, שהדברים לפעמים מתרחשים הפוך ממה שציפית. 

תלמדי להיות כמדבר.

לפני חג השבועות, לקבלת אור התורה הצפון בו, עלינו לשים עצמנו הפקר כמדבר. עם השינוי הזה באופיינו נוכל להתחבר לאור הגדול של התורה בשבועות, שהוא גילוי אור הבורא.