אור לגויים

וַיְדַבֵּר יְהוָה,
אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו:  בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹות,

אֶל-מוּל פְּנֵי
הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.  (במדבר ח' ב')

 על הסתר ובחירה ועבודת האהבה * מתוך אתר
מודעות

בפרשה מסופר על
תחילת דרך התהפוכות של דור המדבר וכנגד זה הפרשה פותחת
במעשה העלאת הנרות במנורה ונותנת לנו כוח להתמודד עם כל
ההסתרות
והמכשולים שבדרכנו. הפרשה אינה עוסקת בבניית המנורה וגם לא ממש בציווי להדליק את הנרות,
אלא בהנחיה מה לעשות בעת הדלקת הנרות, עם דגש על המשמעות של העלאת הנרות במנורה.
בפרשה זו גם מתחילה סדרה של פורעניות גדולות שעברו על
בני ישראל
במדבר ויסופרו בפרשות הבאות – תלונות העם, קברות התאווה, חטא לשון הרע של
מרים, מחלוקת קורח, חטא המרגלים ועוד. בעניין הפורענויות עולה מדוע התורה הביאה
דווקא כאן את עניין מעשה המנורה וכיצד מעשה
זה בא לתת לנו
כוח התמודדות עם כל הניסיונות, הפילוגים והמחלוקות שבחיינו. כוח התמודדות
הנובע מהתודעה של המנורה, סמל השלמות הזה, שאם נתבונן ונפנים אותו, נחזיק אותו
לנגד עינינו, נוכל לשאוב ממנו את הכוח וההשראה להתמודד עם כל דבר. 

הסתר ובחירה

ראשית, צריך
להבין יסוד חשוב בבניין המציאות בה אנו חיים. אומר הרב שליט"א,
הקב"ה ברא את עולמו, עולם נפלא באמת. אח"כ מסר את העולם לאדם,
אבל העלים והסתיר ממנו את אותו עולם נפלא. עולם מלשון העלם. ישנן הרבה הסתרות.
תפקידו הגדול של האדם הוא לגלות את כל הטוב שהשם ברא. טוב זה האור, "וַיַּרְא
אֱלֹקִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב" בראשית א' ד'. אולם הדברים פועלים
כך, שכמה שהאדם מתקרב יותר לגילוי, ההסתרות
גדלות יותר. הסיבה שזה כך, כי צריך שתמיד, עד הרגע
האחרון, תשמר
הבחירה החופשית. ברגע שיש גילוי, אין לאדם בחירה יותר. בתקופתנו, ככל שאנו מתקרבים
יותר לימות המשיח, אנו רואים בחוש כי ההעלמות
הולכות וגוברות. מצד הטבע והשתלשלות המאורעות אפשר לחשוב
שהעולם על סף
כליה. האור נסתר כל כך שרבים האנשים שכבר איבדו תקווה. אכן, ללא האמונה
השורשית בביאת משיח ובניצחון הטוב על הרע, האור על החושך, ללא שנחזיק בתודעה של
המנורה, קשה להמשיך ולחיות בתוך העלם מוקצן כל כך.
המציאות הרוחנית היא, שאם אדם רחוק
מהאמת, אז בהעלם דק אפשר להסתיר אותה ממנו. אבל כשהוא
כבר מתקרב צריך
העלם חזק יותר. לכן כמה שמתקרבים לגאולה, החושך כפול ומכופל - "כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ" (ישעיהו
ס' ב'). תפקידנו להסיר את האפילה, את מסך
העשן, לגלות את
האור הגדול מבעד לחושך. זאת המשמעות האמיתית של הבחירה שיש בידנו. עיקר
העבודה הוא ע"י האמונה, "כִּי-אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ, ה'
אוֹר לִי" )(מיכה ז' ח'). אמונה מלשון אימון. ניתן לנו האפשרות
לאמן את
העיניים שלנו לראות את האור בחושך, עד שהעיניים והלב יתרגלו לראות שהכל בעצם
אור.

העבודה שלנו

בפרשה מדובר על
החצוצרות, "עֲשֵׂה
לְךָ, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶףמִקְשָׁה, תַּעֲשֶׂה אֹתָם". חצוצרות זה מלשון צורות, הן נותנות
צורה לדברים. ידוע מהמגיד ממזריט'ש, שחצוצרות
זה חצאי צורות. כל יהודי זה כאילו חצי צורה וצריך לחבר
אותו לחצי השני
של הצורה, למצוא את ההשלמה שלו עם עוד אחד. אנו קוראים בפרשה שעם ישראל
חונה כעם, כגוף אחד, כאיש אחד, וכן גם בנסיעה. עם ישראל אין לו תנועה, אם אין בו
צורה אחת מסודרת. כמו מכונית שיכולה לנסוע רק כאשר כל החלקים מחוברים זה לזה. בשפת
הקבלה, תנועה מדברת על גילוי של אור חכמה. צריך להתחיל מהסדר הפנימי, להאיר את
המנורה בפנים, למצוא את המקום של כל פרט ולגלות את היופי שבו. צריך להגיע לאהבת הזולת,
להתחבר עם השני והשלישי והרביעי, עד שכלל ישראל יהיו מחוברים באהבה ואחדות גדולה.
צריך להתחיל ככה, בין שני חברים, ולתת לזה לגדול, להתפשט, ולהאיר את כל העולם.
זה המסר האמיתי של המנורה וזה הכלל הגדול של התורה, "ואהבת
לרעך כמוך". תכיר בחלק שלך ותכיר בחלקם של אחרים,
תכבד ותוקיר אותם על חלקם המיוחד ובכך ב"ה נזכה
לתקן את כל הפגמים, לזכות בדעת שלמה ולראות את האור הגדול
מתגלה.