The Bambook Way of Life

חבר'ה, אנחנו במלחמה.

כואב להכנס לעיר, שחייתי בה מאז שנולדתי ולראות אותה מתה.

מתה לנגד עינך.

הרחובות שהיית רגיל לראות מפוצצים באנשים, ריקים מאדם.

האנשים שהיית מבלה איתם ימים ולילות, תקועים בביתם בפחד.

משפחה, המבוגרים מבנהם שלא זוכרים מה הולך פה, וקמים כל בוקר, ולא מבינים מה קורה.

ואני?

אני שקוע בעצמי, מנסה להבין מה הולך פה.

הולך שם.

מה קורה.

ואז, ברגע אחד, צליל אחד, הכל משתנה.

לא משנה מה אני עושה, ישן, אוכל, משחק, או אפילו סתם חושב, אני מזנק, רץ החוצה מהדירה שלי, יורד שלוש קומות, ומחכה..

הצליל המקולל לא נגמר, הו לא, הוא ממשיך, מזהיר ומודיע, חזק וברור לכל האנשים, שישנה סכנה קרבה.

שניה אחר כך.

בום.

חזרה לחיים רגילים, לעת עתה.

שמרו על עצמכם, בבקשה..