אני חייב להודות, בזמן האחרון, אני מבולבל.
מבולבל מהחברה,מהרגשות שלי, מהתחושות שלי, מהלימודים.
מבולבל מעצמי.
אני זוכר, שאנשים שאלו אותי לעצות ולעזרה, אמרתי להם:
"בשביל להבין את עצמך, עלייך קודם כל להבין את הרגשות שלך.
לא, אני לא מדבר על שטחיות כמו שמחה, או עצב, אלא על דברים עמוקים יותר, וכיצד הם נגרמים.
למשל, אני מרגיש שמחה, למה? כי הצלחתי במבחן. אני מרגיש עצב, למה? כי אני לא מסוגל"
אבל אפילו, את השיטה הזו אני לא מצליח לישם על עצמי, משום מה, אני מרגיש בלבול ענק.
אני מאמין ש"הסיבה האמתית לכך שדברים לא מסתדרים כפי שאני רוצה, היא לא בהכרח מה שאני חושב שהיא"
אולי זה בעצם דברים אחרים שמשגעים אותי, שגורמים לי לבלבול הזה, לבלאגן המחשבתי הזה.
התחלתי להקשיב לעצמי, להבין ולדעת את עצמי לתת לעצמי גבולות ויכולות חדשות.. הערכה מחדש של עצמי.
אני חושב שנסיגה משדה הקרב עכשיו היא לא נכונה, עליי להמשיך וללמוד על עצמי, אפילו עם זה גובל בדברים חדשים ומפחידים שלא ידעתי שקיימים בי.
לכן, אני ממשיך, מקווה לשפר את עצמי בזמן האחרון.
ולצאת כבר מהבלבול המוזר הזה.
בהצלחה? 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
