בשנה האחרונה התבגרתי.
תמיד היית הטיפוס הבוגר אבל עכשיו עזבתי את הבולשיט.
אחרי שנים שכל מה שהיה בראש שלי זה מה כולם חושבים
הרכילויות, הסודות, הדרמות, הלצאת ולהראות.. - הכל נעלם.
ברור שעדיין אכפת לי מה חושבים עליי, אבל אני לא עוסקת בזה..
אני לא יודעת שום סודות על אף אחד, אין לי דרמות בחיים ואני בטח לא יוצאת כדי להראות
ואני אגיד לכם את האמת, "כולם" כבר ממש לא מעניינים אותי.
אני אני.
יש לי את אדי שהוא הדבר הכי חשוב לי בעולם ואכפת לי רק מה הוא חושב
כבר שנה+ שאנחנו בונים קשר חזק ויציב ונהנים מכל רגע [ או לפחות מרב הרגעים :) ]
כי כמו בשיר של עברי הוא באמת היה הדבר שבשבילו החזקתי חיים.
אני כבר שלושה חודשים עובדת ומממנת את החופשה שלי לחו"ל (רומניה ולונדון)
וקרעתי את עצמי פה ושם עם ים משמרות אבל עברתי את זה יופו!
וזה רק חיזק אותי להיות הבן אדם שאני רוצה להיות.
אני רוצה להיות אה-סלף מייד וואמן. שתרוויח וכמובן תבזבז
אני עדיין הבחורה שחולמת שיהיה לה ארון ענק מפוצץ בנעליים ובבגדים
וזה אף פעם לא ישתנה. זה מה שאני אוהבת.
מצידי תקראו לזה חומריות לשמה.. תהנו.
אני כרגע חייה את החיים הטובים...
מה זה החיים הטובים? יש לי הגדרה מאוד כוללת
להיות שלם עם עצמך. להיות מוקף אהבה מהמשפחה וחברים. הרבה אהבה וסקס.
טיסות לחו"ל(שזה וואן אוף מיי פייווריט). להרוויח וכלכל את עצמך. לעבוד קשה אבל גם לקחת חופש.
לצאת קצת, לשתות, לצחוק ואפילו להנות מאיזה סיגרית הרס-עצמי.
לדעת שאתה על המסלול הנכון והכיוון הנכון בחיים שלך.
ולי? לי יש מזל.. מזל גדול. כי יש לי מהכל.. (אומרת תודה על זה מידי יום ביומו)
רק מקווה שאני לא מנחסת פה.. ושהכל ימשיך להיות כמו עכשיו.
עד הגיוס...
זאת שחיה באופוריה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
