להתלונן על הכל

בהמשך לפוסט הקודם אני רוצה להמשיך בקו ביקורתי כלפיי המבצע הזה, ודווקא לא בגלל השקפת עולם שמאלנית או פצפיסטית. אמרתי בעבר ואני עדיין אומר שהדרך היחידה לסיים את הטרור היא בעמצאות כוח. הנסיון הראה לנו שכל הידברות, התפשרות, ויתור, ומחווה רק הביאו לנזק יותר גדול ממה שהיה קודם. אני לא מנסה להגן על הטרוריסטים, לא על מי שאוהבים לכנות רמטכ"ל החמאס שחוסל אתמול, ואפילו לא על האוכלוסיה האזרחית בעזה. הביקורת היחידה שיש לי כלפיי המבצע הזה היא העיתוי והתזמון שלו.

מאז עופרת יצוקה לפני 4 שנים, היו מספר הסלמות בעזה. טילים נפלו על ישובים בדרום, לפעמים יותר, לפעמים פחות. היו ימים של מטחים כבדים. היו נסיונות לפגוע בחיילים, חלק מהם הצליחו. למה 4 שנים ממשלת ישראל הבליגה על כל זה ודווקא עכשיו זה כבר "בלתי נסבל"? האם יש קשר לעובדה שגם לפני 4 שנים המצב היה זהה. הרי שדרות מותקפת כבר שנים, ודווקא בסוף 2008 המצב הוגדר כ"בלתי נסבל"?

התשובה לשאלה הזו היא פשוטה מאוד: בחירות. גם עופרת יצוקה תוזמנה באופן מתאים ונוח בתקופת בחירות, בדיוק כמו עכשיו. יש אנשים מסויימים שמאוד מתאים להם מבצע צבאי עכשיו, ודווקא האנשים האלו הם בעלי התפקידים שהחליטו על המבצע הזה. בזמן לחימה אנשים נוטים לשכוח את הויכוחים הפנימיים, את הבעיות היום-יומיות שלהם, את הביקורת שהייתה להם כלפי הממשלה. כולם מאחדים, ומבחינה פוליטית זה טוב מאוד לחלק מהמפלגות.

הלחימה הזאת תגרום לנו לשכוח לכמה זמן מהעובדה שהייתה פה מחאה חברתית גדולה, שהממשלה פיזרה הבטחות ולא קיימה אותן. נשכח את מחדל השריפה בכרמל. נשכח את יוקר המחיה, את העלאת המיסים, את ההקלות הבלתי נסבלות ממסים וחובות שמקבלים המיליארדרים בארץ. כולנו נדבר על המבצע, על הפצועים וההרוגים, על גיוס המילואים, על איך שאנחנו נקבל ביקורת מכל העולם. נשכח גם את העובדה שלמרות שחוק טל כבר לא בתוקף עדיין אין שוויון בנטל.

המרוויחים הגדולים מכל זה יהיו מפלגות שמצע שלהם הוא בעיקר מדיני בטחוני: ליכוד, קדימה, ובמיוחד עצמאות - מפלגתו של שר הביטחון שנכון לסקרים עכשויים לא עוברת את אחוז החסימה בכלל. בדרך כלל גם מפלגת העבודה הייתה נמנית ברשימה הזאת אבל בזמן האחרון הם מנסים ליצור לעצמם תדמית יותר חברתית ופחות מדינית-פוליטית. המפסידים הגדולים יהיו מפלגות קטנות ומפלגות עם סדר יום חברתי-כלכלי, כמו מפלגתו של יאיר לפיד, ובואו לא נשכח את כל הסיפור עם "חוק לפיד" שמטרתו היחידה הייתה למנוע מיאיר לפיד להתמודד בבחירות הבאות, אבל לא עבר כי לפיד התפטר מהתקשורת, ואז כבר אין סיבה להעבירו ברגע שזה כבר לא יעצור את יאיר.

כשאני אומר את הדברים האלה הרבה שואלים אותי: "אז מה אתה היית מציע? לחכות עד אחרי הבחירות?" והתשובה היא לא. הדבר הזה היה צריך להתבצע קודם, הרבה לפני. לא צריך לחכות לזמן מתאים מבחינה פוליטית בשביל להגיב. המסר שאתם מוסרים לתושבי הדרום פה הוא "אותנו אתם מעניינים רק לפני בחירות, בין בחירות שייפלו עליכם טילים, לא מזיז לנו". את רמטכ"ל החמאס לא חיסלו קודם בגלל גלעד שליט, אבל גלעד משוחרר כבר שנה וחצי, והאם באמת חייבים להתחיל מבצע צבאי בחיסול בכיר? אי אפשר לצאת למצבע בלי חיסול VIP?

אני רק מקווה שהמבצע יצליח מבחינה צבאית ומבצעית וישיג את המטרות שלו, שקט לתושבי הדרום, ושיכשל כישלון צורם במטרות הפוליטיות שלו. לא החלטתי עדיין למי אני מצביע בבחירות הקרובות, אבל מה שבטוח "הליכוד-ביתנו" לא יקבלו את הקול שלי שוב.

לפני כשנתיים כשמחיר חבית נפט זינק למעל ל-140$ לחבית מחיר הדלק בארץ היה באזור ה6.5 שקל לליטר. עכשיו כשמחיר חבית נפט קטן בהרבה מחיר ליטר דלק עלה לשיא חדש של מעל ל-7 שקל לליטר, והסיבה "עליית מחירי הנפט בעולם ושינויים בשער הדולר", ואם זה לא היה מספיק אז המחירים עלו שוב בגלל עלייה במס. היום 58% ממחיר הדלק הוא מס, מכל שקל שאנחנו משלמים בתחנת הדלק 58 אגורות הולכות ישר לממשלה, וגם פה יש לאוצר תירוצים והסברים משלהם, הם טוענים שמס גבוהה על דלק מקובל בכל העולם ושיש לו הרבה סיבות מוצדקות. האמת היא שהם צודקים גם במדינות אחרות בעולם המס על הדלק הוא גבוהה יחסית למב על מוצרים אחרים והסיבה העיקרית לכך היא לנסות להפחית שימוש יתר ברכבים פרטיים ועידוד שימוש בתחבורה ציבורית.

זה נכון ששימוש בכלי רכב פרטיים גורם ללא מעט בעיות: מחסור בחניה, עומס בכבישים שגורם לפקקים ותאונות, וגם זיהום אוויר. הבעיה היא שברוב המדינות שבהם נהוג מס גבוהה יש באמת אלטרנטיבה אמיתית לרכב פרטי, יש תחבורה ציבורית יעילה, נגישה וזולה. התחבורה הציבורית בארץ היא לא יעילה, לא זמינה, ובטח שלא זולה. לדוגמא אני כסטודנט שגר במרחק של כחצי שעה נסיעה מאיפה שאני לומד, ואני נוסע כל יום ברכב, וזה לוקח לי בדרך כלל חצי שעה לכל כיוון. אם אני ארצה להשתמש בתחבורה ציבורית אני צריך ליסוע ב-3 אוטובוסים, נסיעה בראשון תיקח בסביבות הרבע שעה, בשני בסביבות 45-50 דקות, ובשלישי עוד כ-10 עד 15 דקות, סה"כ: בערך שעה ורבע במצב אידיאלי שבו אני לא צריך לחכות בין ירידה מאוטובוס אחד לעליה לאוטובוס הבא, מצב שהוא תאורטי לגמרי, באמת אני אצטרך לחכות לפחות 10 דקות בין כל אוטובוס ובאמת סך הכל יקח לי משהו כמו שעה ו-45 דקות להגיע לכל כיוון. תחבורה ציבורית היא לא באמת אלטרנטיבה במקרה שלי, וככה זה ברוב המקומות בארץ.

אז הסיבה לכך שיש מס גבוהה על הדלק היא לעודד שימוש בתחבורה ציבורית שהיא לא באמת אלטרנטיבה, אז במילים אחרות משרק האוצר אומר לנו "אם אתם לא רוצים להשתמש בתחבורה ציבורית תשלמו על זה, אבל אין לכם באמת אפשרות של תחבורה ציבורית אז אין לכם ברירה, תשלמו וזהו", אז אנחנו משלמים. ומי נפגי מזה הכי הרבה? כמובן שהחלשים, העניים ומעמד הביניים שוב צריכים לקחת על עצמם עוד חלק מהנטל הכלכלי, כמו תמיד. הכלכלה בארץ עובדת בשיטה מאוד ברורה ברגע שמצב מחמיר החלשים משלמים יותר כשיש שיפור אז החלשים ממשיכים לשלם אותו דבר אבל העשירים מקבלים יותר.

הטיעונים של משרד האוצר הם סתם תירוצים לקחת מאיתנו עוד קצת כסף. הרי כל הכסף שמוזרם לישיבות ולמשכורות של חברי הכנסת צריך לבוא מאיפהשהוא. עכשיו כולם אומרים שבבחירות הבאות אנחנו נראה להם אבל כולנו יודעים שזה לא האמת יקרה, הרי בבחירות הבאות שוב רוב האנשים יצביעו לליכוד או לקדימה או לעבודה, והמצב ישאר בדיוק אותו הדבר.  אחר כך עוד מתפלאים למה יותר ויותר אנשים עוזבים את המדינה הזאת, אני חושב שהם עושים בשכל. 

הצבא חושב שמותר לו הכל, ולמה זה? כי אנחנו בעצם גורמים לו לחשוב כך, אנחנו נותנים לו לעשות כל מה שהוא רוצה בטענה של "טוב אין ברירה, זה ביטחון, זה יותר חשוב מהכל". נשמע הגיוני מספיק, אבל לפעמים גבולות ההגיון נשברים באופן כל כך דרסטי שקשה להאמין שבמדינה דמוקרטית דבר כזה יכול לקרות.

דוגמא טובה למצב כזה הייתה לפני בערך שנה וחצי, כשהיה את הסיפור של הסרבנות בחטיבת כפיר, מספר חיילי מילואים ניסחו מכתב המביע דעה נגד שליחת חיילים לפינוי התנחלויות. לאחר כחודש הם קיבלו זימון ליום מילואים, שמטרת הזימון לפי מה שהיה כתוב על הצו היא משפט. לאחר סערה תקשורתית קטנה הצבא טען שזה לא "משפט" אלא רק "בירור", אבל זה סתם כדיי לצאת קצת יותר נקיים מהעניין. בכל מקרה אותם המילואימניקים זומנו ל"בירור" עם המג"ד והוא שאל אותם באיזו זכות הם מעיזים להביע דעה פוליטית ועוד נגד מדיניות הצבא, והודיע להם שהם נחשבים "סרבני מילואים" למרות שהם הודיעו שיבואו לשירות המילואים הבא. מה שקרה פה מאוד פשוט: אזרחים חופשיים במדינה דמוקרטית זומנו לבירור צבאי על העובדה שהם הביעו דעה פוליטית שהצבא לא אוהב. אני מוכן להבין את האיסור על חיילים בשירות סדיר להביע דעה פוליטית, אבל אלו לא חיילים הם אזרחים, ומדינה שלאזרחיה אין זכות להביא דעה היא לא מדינה דמוקרטית, היא דיקטטורה. המילה היותר מתאימה היא לא "משפט" ולא "בירור" אלא "בזיון".

לפי המקרה הזה מבינים שהמדינה והצבא חילקו את האזרחים ל-2 סוגים:

אזרחים סוג א': אנשים שלא עשו צבא, או עשו צבא וקיבלו פטור ממילואים, או שלא בגיל המתאים לעשות צבא\מילואים. סוג זה של אזרחים מונה בערך 94% מהאוכלוסיה. על סוג זה של אזרחים חלות כל הזכויות והחובות הרגילות שחלות על אזרחים במדינה דמוקרטית.

אזרחים סוג ב': אנשים ששירתו בצבא שירות מלא ולא קיבלו פטור ממילואים (לרוב אנשי מקצוע ולוחמים). סוג זה מונה רק כ-6% מהאוכלוסיה. על סוג זה חלות כל החובות שחלות על אזרחים מסוג א', עם מספר תוספות מיוחדות כגון: החובה לסכן את החיים בכל רגע אם המדינה תחשוב שזה נחוץ\כדאי. לאזרחים מהסוג הזה יש את כל הזכויות שיש לאזרחים מסוג א', אבל הרוב המוחלט שלהן (לדוגמא: חופש הביטוי, חופש התנועה, יכולת לצאת מהארץ), יכול להישלל מהם בכל עת שהמדינה רק תבחר. המדינה מאוד תשתדל שלא לנצל אותם ליותר מ-108 יום ב-3 שנים, אבל לא מתחייבת לשום דבר. לאזרחים מהסוג הזה חופש הביטוי הוא מוגבל, אסור להם להביע דעה פוליטית נגד הצבא.

אולי זה נשמע אבסורד או קיצוני מה שכתבתי למעלה אבל זו האמת, זו האמת אם כותבים בלי לייפות אותה ולגרום לה להישמע יותר טוב. מה שבאמת אבסורד וקיצוני זה שיש אנשים שחושבים שזה בסדר גמור, שככה צריך להיות, שזה בסדר שרק 6% יידרשו לסכן את חייהם (לא מרצונם החופשי) ו-94% ירכבו על הגב שלהם, שזה בסדר שחלק מאותם 6% מקבלים ציוד כל כך גרוע ומיושן שקשה להחליט אם הוא מתקופת מלחמת העולם השנייה או אולי וייטנאם, שזה בסדר שאנשים מתכננים תוכניות לצאת לחופשות ולטוס ואז הצבא קורא להם למילואים והם נאלצים לשלם קנסות ביטול מטורפים ואף אחד לא מפצה אותם, שזה בסדר שקצינות הקישור משקרות לחיילי המילואים ומשתמשות בטריקים מגעילים כדיי לעבוד עליהם ולהביא אותם לעוד כמה ימים. כל זה בסדר גמור, זה המחיר שאנחנו צריכים לשלם בשביל לחיות במדינה הזו, אז זהו שלא! זה המחיר שרק 6% מאיתנו צריכים לשלם בשביל ש-94% האחרים יוכלו לחיות במדינה דמוקרטית.

אז ברור שהצבא חושב שמותר לו הכל, כי אנחנו מצדיקים אותו. האמת היא שמה שאנשים לא מבינים זה שלאותם 6% יש כוח יותר גדול מכל קבוצה אחרת באותו גודל, יש להם כוח שבעצם אין לאף קבוצה אחרת במדינה בכלל. אם עכשיו רוב מאנשי המילואים שולחים מכתב שאומר לא נבוא יותר למילואים עד שהבזיון יגמר, המדינה הזאת משתתקת. דמיינו מה יקרה אם אין יותר כוח מילואים, אם אין מילואים אז אין באמת צבא, אם אין צבא אז הלך עלינו. אם עכשיו אנשי המילואים עושים חרם אין למדינה מה לעשות, הם לא יוכלו להכניס 400,000 איש לכלא, ולא יעשו את זה גם אם יכלו. אם עושים חרם מילואים למדינה יש רק 2 אפשרויות: 1. להסכים לתנאים של המילואימניקים או 2. השמדה. אם דבר כזה קורה הממשלה מסכימה לכל התנאים תוך שעתיים.

חבל רק שדבר כזה בחיים לא יקרה פה. שטפו לכולנו את המוח שזה המחיר שצריך לשלם בשביל לחיות פה ורוב משרתי המילואים נפלו בפח, ולרוב האנשים שלא משרתים במילואים גם ככה לא משנה הרי הצבא עזב אותם בשקט כבר, הוא מציק לאנשים אחרים.