הלב שלי צולל לתוך תהום, שם עמוק בין המצולות לא תהיה לו עוד סיבה לפעום,
אז הוא ידום ולא יצטרך להתנצל על זה, הוא ידום ולא יצטרך עוד לחייך מבעד לרסיסי הלב השבור,
שם הוא כבר לא יצטרך להאמין באהבה שלא קיימת, שם הוא לא יצטרך להילחם ברגשות שהופכים אותו לחלש, שם הוא לא יצטרך לאהוב ולא יהיה זקוק לאהבה, כי שם במצולות אין אהבה.
פתאום הוא מבין שגם פה בתוך המציאות אין אהבה הרי אלו רק הורמונים וכימיקלים שמשגעים את הגוף
רגש הוא סתם דבר שעשוי משקית ניילון כזאת גמישה שעפה ברוח, הדמעות הם סתם מיצים שיוצאים מהעיניים כשכואב בגוף,
ומה זה כאב? סתם עוד חלום בלהות שחלמת בלילה.
הלב שלי נודד בין השכבות, צונח לאט, עושה בנג'י בלי לקשור אליו חוט ולא אכפת לו ליפול ולצלול לתוך המים הקרים, לא אכפת לו לקפוא מתחת לקרח, לא אכפת לו להתנפץ כמו מראה שמבשרת רעות,
לא אכפת לו להפסיק לחלום על אהבה שלא תבוא כי שם במצולות אין חלומות ואין סיוטים שם יש שקט ודבקות במטרה. שם אין אנשים ואין מסכות, יש רק שקט ושדים כאלה קטנים שיגנו על הלב בכל מחיר,
ישמרו עליו מכל רגש שיתקרב, ישמרו עליו מכל גבר שינסה לאהוב ושם הוא יהיה מוגן, במצולות.
אי שם בתוך תוכי הלב שלי יהיה מוגן מאהבה, מוגן מחלומות, מוגן מרגשות ומשם הוא לא יצא לעולם,
יקשור את עצמו לתוך חבית מלאה במים ויזרוק את עצמו לבאר, ישבור רגל או שתיים ואז גם אם ירצה לצאת לא יצליח.
אני אסגור עליו את הבאר באבן גדולה כדי שאף אחד לא יוכל להושיט יד לעזרה ואני אחסום את נתיב האוויר שלו כדי שהוא ימות שם במקום, פשוט ידום, תוך כדי שהוא חי.
והאהבה תמות איתו.
אותה אזרוק לתוך האוקיינוס אקשור לרגליה אבן והיא לא תוכל לצוף עוד, היא רק תטבע עמוק למצולות בתקווה שיאכל אותה איזה כריש ובתקווה שהיא לעולם לא תצליח לצוף ולצוץ באיזשהו חוף נידח, שלא תפגע באף אחד אחר כמו שפגעה בי.
כי כל האהבה הזאת שהלב הזה חווה הייתה רק חלום, חלום בלהות, סיוט שלא יחזור עוד.
כי אין בה שום דבר טוב, לא באהבה! ואף אחד לא יצליח לשכנע אותי אחרת,
הכל מתחיל ונגמר ותמיד יהיו דמעות, הכל מתחיל ונגמר ומאבד משמעות, כל קשר שנגמר מאבד את הטעם שבאהבה וכל גבר שנכנס לחיים הורג עוד כמה סיבות לחיים.
כי אין אהבה לא בעולם שלנו, אולי שם במצולות יש אהבה נטולת רגשות, אבסורדיות שכזאת אבל אולי שם האהבה לא פוגעת.
לעולם לא אסכים שהאהבה תפגע בי שוב, לא היא לא! אקבור אותה מתחת לאדמה ואכסה בחול,
אקשור את ידיה ורגליה כדי שלא תוכל לברוח, לא תוכל לחפור ולהופיע שוב על פני האדמה, אקבור אותה עמוק במעמקי הלב שלי ואתיז עליה מדמי כדי שתיחנק ולא תוכל לפריע לי יותר לחיות את חיי.
היא לא תפגע בי שוב, לא אתן לה!
הלילה הזה מרגיש כמו נצח החיים מרגישים אפלים מתמיד, בלילה כזה אני לא מוצאת סיבה לחיות וזו לא רק האהבה הזאת שדפקה לי את מצב הרוח, זה לא הגבר הזה שאני עדיין אוהבת למרות הכל, זה לא החבר הטוב שלי שמת וזה לא הצבא הזה שהורס לי הרבה מהתוכניות, לא זה לא רק המחסור בעבודה והכישלון בלימודים, זה לא רק שיש לי בגרות מחר ומתכונות ועוד לא פתחתי ספר ללמוד, זה לא רק הלב שלי שפצוע מכדי להתרכז בכל דבר אחר.
כל מה שאני רוצה עכשיו זה לאבד את דעתי לכמה רגעים לשכוח מהכל ולשכוח מכולם, לברוח מכאן, לברוח מעצמי, לזרוק את הלב שלי ולהצליח לחיות בלעדיו.
החיים ממשיכים אתם מבינים? החיים ממשיכים. ורק אני עומדת במקום.
אין לי כוח לזה עוד...נגמר לי הכוח, הדם שלי קפא, הלב שלי נדם, ורק הכאב הזה ממשיך לחיות בתוכי, הכל מת ורק הוא נשאר, מסרב להרפות מחיי.
אז אולי תעזוב אותי לכמה רגעים? תלך לנוח, תעצום עיניים, תשמוט ידיים ותעזוב לי את הלב כבר, תעזוב אותי! תעזוב את חיי!
ותן לי לחיות כמו שחייתי פעם.
ככל שאני מרבה לגדול ולדעת כך הכאב גדל. אין לי זמן להיות עצובה וזה ממוטט כל דבר שקיים בי אפילו את הסיבה לחיות.
אז די לכאב! תעזוב, תרפה! תניח לי לנפשי! בבקשה....
My Soul.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
