אחרי היום הראשון בלונדון, ולילה מעולה (בגלל שהזהירו אותנו מפני הקור, הצטיידנו כמו שצריך, אבל בחדר במלון (שהכל שם היה עשוי מעץ) לא הרגשנו אפילו מעט מהקור.)
קמנו למחרת והכנו את עצמנו נפשית ליום עמוס במיוחד.
היינו צריכות להתחיל את היום בהייד פארק קורנר, אבל האוטובוס בתחנה אליה הגענו לא עבר בתחנה הספציפית ההיא לכן הוצרכנו לאלתר.
התחלנו ללכת ,בתקווה שבתחנות הקרובות האוטובוס כן עובר, אבל בדרך עצרנו בתחנת הטיוב (רכבת תחתית-אנדרגראונד) ואמרנו לעצמנו, למה שלא ננסה לבדוק אם יש קו שמגיע לאיפה שאנחנו צריכות? (תחנת ויקטוריה)
נכנסנו ושאלתי אם אפשרי להגיע משם לתחנה, והעובד אמר שיותר כדאי לקחת קו טיוב מבייסווטר, שזה בערך מרחק של דקה וחצי ברגל לשם. וידעתי איפה זה, אז לשם שמנו פעמינו.
משהו שאני לא מבינה זה- בפינת קווינסווי- בייסווטר קראו לתחנה קווינסווי, ואמצע קינסווי קראו לתחנה בייסוטר. מישהו פה היה מבולבל.
בקיצור, הגענו לתחנה ואחרי שקיבלנו הסבר קצר הבנו לאיזה פלטפורמה לרדת ואיזה רכבת לקחת. הרכבת שלנו הגיעה כעבור פחות משלוש דקות.
הנסיעה הייתה נחמדת, הקרונות דיי עמוסים (תשע בבוקר), ומפת הקווים מפורטת בצורה ברורה לפי קווים צבעוניים על קיר הקרון. לא היה פשוט מזה.
(מה שכן הקרונות שם זה לא כמו בארץ, אי אפשר לעבור ביניהם תוך כדי נסיעה מבלי להסתכן במוות)
יצאנו מהתחנה ולא הייתי בטוחה לאן עלינו ללכת מפני שהכנתי לנו תוכניות מאוד מסוימות, וכאן סטינו מהתוכנית. זה לא היה נורא כי הוצאתי מפה של העיר שקיבלנו בטיסה ולפיה הבנו שאנחנו דיי קרובות.
כעבור פחות מעשר דקות (וזה אחרי 7 דקות צילומים של בדרך) הגענו לארמון.
השעה הייתה בערך רבע לעשר, ויש חילופי משמרות בשעה 11 וחצי.
באותן דקות מעטים היו האנשים שנכחו במקום, עשינו כמה תמונות וככה עם כמה שתרחקנו מהמקום. עם כמה שהתרחקנו קלטנו כמה המקום הולך ומתמלא. מאפס אנשים היו שם לפתע מאות.
החלטנו לא להישאר לחילוף, כי זה היה שעה לפניו, ולא היה לנו זמן מיותר לשרוף, וכמו כן זה פחות עניין אותנו ותמיד אפשר לצפות ביו טיוב.
כמו כן, הקטע הזה של הסמליות והחיילי בובה האלה נתפס בעיניי כקצת מגוחך ומטומטם. בחייכם, העולם התקדם, למה אתם מתעקשים להמשיך במסורת כ"כ טיפשית?
אז המשכנו קצת דרך הthe mall וקצת דרך פארק ג'יימס (פארקים עם מקווי מים זה לא דבר נדיר שם כלל ועיקר) ואחרי מספר דקות הגענו לשער האדמירלות.
ומייד אחריו כיכר טרפלגר. התגלתה לפנינו כיכר עמוסה ביותר.
עד אז קיוויתי שרוב האנשים נמצאים בחילוף משמר ולא ניתקל בהמון עם... המזל רצה אחרת J
בכיכר יש עמוד גבוה-גבוה-גבוה,קוראים לו עמוד נלסון ע"ש האדמירל נלסון. מקיפים אותו ארבע אריות. מצד שמאל יש מזרקה ומעט אחריה פסל של ילד על סוס נדנדה.(בטח יש שם עוד פסלים,אבל מרוב שיש המון מהם קשה לשים לב לכולם)
מול הכיכר יש את הגלריה הלאומית לאומנות, שהכניסה אליה חינם, אז למרות שזה לא היה בסקז'ואל נכנסנו רק כדי להגיד- היינו. עשינו שם סיבוב קצר ומיהרנו לצאת. (לא סוג האומנות אליה אני מתחברת)
אחרי מספר דקות הגענו לחנות של m&m's שמשתרעת על פני 4 קומות ע-נ-ק-י-ו-ת ומכילה מה שלא תרצו של m&m's - החל מפיג'מות, ספלים, מגבות, משחקים, צמידים, מגנטים, בובות ומה שלא תרצו.אוה.וכמובן שהמון המון סוגים וצבעים של השוקולד.
משם המשכנו לכיכר פיקדילי, אבל מכיוון שצ'יינה טאון הייתה במרחק יריקה, נכנסו לשם ועשינו סיבוב. לולא חברתי שחולה על כל מה שקשור לעולם האסיאתי, הייתי מוותרת בשמחה על הסיבוב הקצרצר הזה כי חוץ מחזירים בחלונות ראווה לא ראיתי שומדבר מעורר עניין. (והחזירים היו מעורר עניין לא חיובי במיוחד...)
ובכן,עצרנו בעוד מיני-קניון ועשינו קצת קניות,ו מייד אח"כ הגענו לכיכר פיקדילי –שהיא ניתן לומר המקבילה הלונדונית לטיימסקוור בניו יורק- שלטי נאון ופרסומות ענק מתחלפות כיסו בניין כמעט באופן שלם. אם הייתי בטיימסקוור אולי הייתי יכולה להשוות, אבל לפי התמונות- טיימסווקר בהחלט קוטפת את המקום הראשון. פיקידילי לא הצליחה לעורר בי כ"כ עניין.
מול השלטים יש כיכר מדרגות ובמרכזה פסל של מלאך, ואנשים יושבים על המדרגות ואוכלים צהריים (לא ארוחה-ארוחה,בקטנה,כן?)
אבל כמו בכל מקום בו עברנו- כולם ממהרים. לא יודעת מה יש ללונדונרים שהם כל הזמן כ"כ ממהרים. חשבתי שזה כך רק בתל אביב. ערים ללא הפסקה.
ישבנו מספר דקות על המדרגות ואכלתי את פרוסי- הפרוסה הנצחית שלי שביקרה ביותר אטרקציות בלונדון כנראה מרובכם (no offense)
ובכל מקום אליו הגענו דאגתי לשלוף אותה להנציח את הרגע בתמונות.
ממול שוכן מוזיאון שיאי גינס, שאולי אם היה לנו זמן עודף היינו שוקלות לקפוץ לראות, אבל זאת לא הייתה אפילו אופציה.
ובמרחק של כמה מטרים מאיתנו עמד אדם מחופש לפרדי קרוגר והצטלם עם כל דורש, כשהוא מעמיד פנים שהוא משסף להם את הגרון\ קורע את הבטן.
מכיכר פיקדילי חזרנו לכיכר טרפלגר, מרחק של דקות ספורות
ואז משם המשכנו ישר לכיוון בנייני הפרלמנט והביג בן. עברנו דרך רחוב דאונינג- שזה מעל 200 שנה מעונו הרשמי של ראש הממשלה. (וגם של שר האוצר, אבל למי אכפת ממנו?)
כמובן שבכניסה יש שער ושוטרים. חביבים למראה, יש לציין.
המשכנו עוד והגענו לבנייני הפרלמנט ולביג בן. הלכנו לאורכם ואחרי כמה דקות הסתבר לנו שטעינו, אז חזרנו על עקבותינו ועשינו סיבוב.
(שזה אגב לא היה נורא, כי ראינו מקרוב את הבניינים לכל אורכם, דבר שהיה מגניב ביותר.בניינים יפהפיהם)
הגענו לגשר ווסטמיניסטר ומולנו נשקף הלונדון איי –גלגל המילניום- גלגל הענק הכי ענק באירופה.
הגענו אליו, הזמנו כרטיסים לסיבוב בגלגל+ שייט בתמזה, שנקבע לשעה 18:45.
בערך ב 17:00 כבר היינו לקראת סוף התור בגלגל, שיש לציין התקדם ממש ממש מהר.הגלגל לא עוצר לאסוף\ להוריד אנשים,אלא הוא מסתובב ממש לאט כך שהוא מאפשר לעלות ולרדת תוך כדי תנועה. ישנם 32 תאים, וכל תא יכול עפ"י דבריהם להכיל 30 איש, אבל בתכל'ס כנראה יותר.
כל הסיבוב לוקח בערך חצי שעה, וזה סופר מגניב לראות את העיר הולכת וקטנה מתחת לרגליים. פשוט אדיר.
אין מה לומר, לונדון יפהפה ברמות.
כשירדנו מהגלגל השעה הייתה 17:35, שעה לפני השייט, אז התיישבנו על ספסל סמוך ,נחנו מכול היום הארוך וקפאנו מקור.
כשהגיע הזמן עלינו על השייט, קופאות עוד יותר מקור ומתעטפות בכל פיסת בד אפשרית.
השייט נמשך קצת יותר משעה והיה פשוט מדהים, כי המדריך היה סופר מצחיק וראינו על הדרך כ"כ הרבה בניינים מפורסמים, כמו את גשר המגדל בכבודו ובעצמו, את מצודת לונדון המפורסמת, את הטייט מודרן, המחט של קליאופטרה וכמובן את כל הגשרים על הדרך- שכל אחד מהם שונה בתכלית מהשני, הוקם בשנה אחרת, למטרה אחרת וע"י אנשים אחרים. (לדוגמא' גשר ווסטמיניסטר, גשר המילניום ואפילו גשר הוגוורטס!)
כשהשייט נגמר ,חזרנו למלון כי היום הארוך שלנו נגמר.
חזרנו תשושות,אך בעיקר מרוצות ושמחות.
עוד המשך,בהמשך!
ארמון בקינגהם.
שער האדמירלות
כיכר טרפלגר
**הערה לעצמי: הפוסט הזה היה יותר מושקע, עם עוד תמונות מהממות, אבל אחרי שהמחשב נכבה באמצע התהליך ארבע פעמים (!!) אנחנו נסתפק עם מה שיש. שזה לא הרבה. אבל זה מה יש :|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
החיים (ע"ר)
