שבוע שעבר ביום חמישי, ה30.05 , התקיים ערב עם הפילהרמונית עם אומנים שונים בהשראת אהוד מנור.
הערב כולו הוקדש למנור, כמי שאחראי על כתיבת כ 2000 שירים מקוריים, ומי שנעשו כ-7000 קאברים לשיריו.
מאז ומתמיד התחברתי לשיריו. ( ימי בנימינה, הבלדה לשוטר, אם יש גן עדן, אי שם, אגדת השמש והירח, אם זו אהבה, אין לי ארץ אחרת, את ואני, ארץ טרופית יפה, בן יפה נולד, בסוף העולם, גלי ,גשם אחרון, דלת סיגרו עליי, הלוואי, חולם בספרדית ועוד ועוד ועוד)
ודרך הערב הזה התחברתי אליו יותר דרך האישיות שלו שלא זכיתי להכיר.
הצטייר בעיני אדם ביישן וחייכן שהעניק לכולם יחס יפה, שתמיד היה שם כשהיה צריך אותו, ושאף פעם לא נתן לתהילה לעלות לו לראש.
בכל מקרה, לערב הזה הגעתי ממש במקרה.
רציתי ללכת שבועות לפני, אבל הייתי בטוחה שזה לא יצא לי, ובסוף הזמנתי כרטיסים פחות מ24 שעות לפני האירוע, בשורה שנייה (!!!) באמצע.
האירוע התקיים בהיכל התרבות המחודש בתל אביב, ואני משערת שיש שם כ1500-2000 מקומות ישיבה, שכולם היו תפוסים. באמת שאין לי שמץ של מושג איך השגתי את המקומות שהשגתי.
כשהגענו למקום אני וחברה שלי והתיישבנו במקומותינו, אני שמה לב שבדיוק מטר מאיתנו מראיינים מישהי שנראתה לי כ"כ מוכרת באותה נקודה, אבל לא ידעתי בדיוק מי זו. אח"כ התברר לי שזאת הייתה עופרה פוקס, אלמנתו של אהוד מנור ז"ל ,הויא התרייאנה לתוכנית של גיא פינס.
אני מציצה בטלפון ושומעת קול מוכר, מרימה מבט ורואה שציפי שביט מנהלת שיחה עם הגברת שיושבת לידי. אני מעיפה מבט מסביבי ומגלה שיוסי שריד ואשתו יושבים בדיוק מאחורי. ואחרי כמה דקות דן שילון ניגש אלינו להגיד לכל הנ"ל שלום.
המופע מתחיל ועולים בזה אחר זה שלומי שבן, מרינה מקסימיליאן קרני, בועז שרעבי, קרן פלס, מתי כספי, אלי מגן. כולם מבצעים ביצועים יפהפיהם לשיריו של אהוד, ועופרה שיושבת בדיוק בתחילת השורה השלישית במרחק של שלושה מטרים ממני, מוקסמת מהכל.
אחרי שחברה שלי מעירה לתשומת ליבי, אני מבחינה בהמשך שורתנו בצדי צרפתי שבגמר כל שיר מוחא כפיים בהתלהבות משל היה זה שיר לכבודו, ולידו גל אוחובסקי מצלם ומתרשם.
כשאנחנו יוצאים להפסקה אנחנו הולכות לשירותים, ויש שם בערך מאות תאים לנשים, שבפעם הראשונה שנכנסתי למקום לא הבנתי למה כ"כ כ"כ הרבה. עכשיו הכל היה בתפוסה מלאה + תור.
אבל זה היה כלום לעומת הגברים, כי כישצאנו ראינו תור ארוך-ארוך-ארוך רק של גברים. היה מצחיק.
כשחזרנו לעולם נתקלנו באהוד אולמרט בכבודו ובעצמו, מלווה בשומר ראש. מישהו בדיוק הצטלם איתו ומישהו שאל מה לשלומו ומתי הוא חוזר, ואני רק רציתי להתרחק כמה שיותר מהאיש. הוא נראה זקן בהרבה ממש אני זוכרת או הייתי יכולה לדמיין.
בכלל, כל אנשי הברנז'ה האלה במציאות נראים הרבה יותר זקנים.
אני רואה שאנחנו לא יכולות להגיע למקומות שלנו כי הצוות של גיא פינס בדיוק מראיין שוב את עופרה, יחד עם ציפי שביט ומיכאל הנגבי, אז אני מחכה שיסיימו ובינתיים צופה בהם ושולחת לציפי מבטים מעודדים בזמן שהיא לא מסתכלת למצלמה.
כשאנחנו סופסוף חוזרות למקום והמופע מתחדש, עולים גם הראל סקעת, ריטה, ופה ושם יש להם גם ביצועים משותפים. קרן ומתי, מרינה ושלומי, ריטה ורמי. ועוד.
הקטע המצחיק היה ששיר סיום המופע, מתי שכח להזמין את ריטה, וכבר התחיל לנגן, פתאום רואים את ריטה מציצה מהצד בבלבול, ואת מתי עוצר ואומר : "הא. לפני זה אני מזמין מישהי שתשיר איתי" וכשריטה עלתה צוחקת ,היא אומרת "חשבתי ששכחת אותי. אמרתי 'מה, אני אקפוץ בחינניות לבמה, נעמיד פנים שזה מתוכנן'?" .
בקיצור היה שווה ביותר, להתערבב בין כל אנשי האליט התל אביבים האשכנזים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
החיים (ע"ר)