טוב, אני לא כ"כ יודעת אפילו מאיפה להתחיל לתאר את הערב הזה. 
בראשון לציון יש הופעות בחוף הים מידי ימי רביעי בערב. בשעה 12 בערך הלכנו לתחנת האוטובוס של חוף הים לחכות לאוטובוס - אבל גילינו שאת האוטובוס האחרון פספסנו בחצי שעה (23:30) וההבא כבר שייך לקווי לילה - באחת בלילה. כך יצא שעשרות בני נוער ישבו בתחנה וחיכו לאוטובוס במשך כשעה. כמובן שמונית לא באה בחשבון כי מה לעשות- 70 ש"ח (מי מת?!!?!) בשביל שתי עצירות בלבד זה הרבה יותר מידי. 
כשהגיע האוטובוס הראשון כולם נדחפו, אתם יודעים, ישראלים וזה. 
אבל למען האמת, זה לא שהם נדחפו סתם מחוסר סבלנות, זה כי מי שלא נדחף וימעך כמעט למוות פשוט לא יעלה על האוטובוס. 
כן, תמונה יפה - עשרות בני נוער מחכים מחוץ לאוטובוס בודד (כן היו שומרים בכניסה לאוטובוס שהעלו אחד אחד לאוטובוס בזמן שבחוץ כמעט איבדתי את הכפכפים, החברות שלי ואת היכולת לנשום כמובן)
אז כן, התלונה הראשונה היא כלפי קווי הלילה - שאם כבר עושים, עושים כמו שצריך. 
בשעות נורמליות (חצות נראלי שעה סבירה ביותר לחזור הביתה מחוף הים), בהפרשים נורמלים. כי אם היו אוטובוסים כל רבע שעה במקום שמלא באנשים שרוצים לחזור הביתה, העומס לא היה נוצר ועדיין היו מספיק רווחים בלי שנמות בדרך.
אבל טוב נו, אז סוף סוף עליתי עם חברותיי לאוטובוס אחרי שדחפו אותנו, משכו לנו בשיער וכדומה..
מחכים, האוטבוס נוסע. (כמובן שחצי נשארו בחוץ)
חלק 2 -
אנשים, אני פשוט לא מבינה.
המון אנשים בתוך אוטובוס צפוף, למה לא לנהוג בכבוד אחד כלפי השני? 
אז לצערי אני וחברותיי החלטנו לעמוד במקום הכי רע שיכולנו לבחור. (ליד הדלת האחורית)
נסיעה ארוכה (אז מה שרשום על האוטובוס אקספרס, זה לא ימנע מהם לעשות סיבובים מיותרים) והאנשים? במילה אחת? בהמות. בשתי מילים? חינוך מחדש.
היו שני ערסים (כן כן הכי סטיגמות שיש, סתמו) ועוד ידידה שלהם שהחליטו שלמרות שהם נראים בני 17 - 18 לחזור לגיל 8 ולהפריע לילדה לעבור לקדמת האוטובוס(סתם דוגמא), לעשות רעש, כל שנייה כמעט לעשות לי סטפס על הרגלים וכדומה.. 
כשהתקרבנו לתחנה הבחורה או הבחור החליטו שזה מצחיק לדחוף זה את זה וכמובן, מה זה משנה שאני עומדת שם. 
סיננתי לעברם בשקט (כי רעש זה פשוט לא הקטע שלי) "שיואו איזה בהמות" וירדתי מהאוטבוס - ופתאום משום מקום הרגשתי יריקה על העורף. כן כן. הבהמה הטיבטית הזאת ירקה עלי. כי הערתי לו. וחבר שלו סינן לי "עופי מפה כבר יותר טוב ככה" (אני חייבת לציין שלמרות שהם זיינו לי ת'שכל כל הנסיעה לא הערתי להם אפילו פעם אחת, וחבל) 

עכשיו כשאני חושבת, הפעולות שרציתי לנקוט היו:
א. לבעוט לו בביצים
ב. לתת לו כאפה
ג. לצחוק עליו ועל החברים שלו שאין להם עתיד (זכותי, אני סנובית שבטוחה בעצמה מספיק בשביל זה! ) 
אבל אני, מנומסת ומאופקת, אז סיננתי לו מבט של "לך זדיין", אצבע משולשת, והלכתי כאילו זה לא הפריע לי. 
 למען האמת שהרגשות שלי כלפי המקרה הם די מעורבים, בעיקר חלחלה על זה שקיימים אנשים כאלה, והרבה הרבה רחמים כלפיו שהוא כזה. אין לו דרך ארץ, אין לו שום כבוד לאחרים. הוא יתקדם לאנשהו רק עם פרוטקציות ולא מעבר. אין לי אפילו את הבושה להגיד שבהחלט אין לו יכולת ופוטנציאל (זאת אומרת רק אם יהיה לו מזל והוא יקבל נבוט בראש שיגרום לאמנזיה תמידית ובאישיות שלו יהיה שינוי של 180 מעלות) ואם כמה סנובי זה נשמע? מצטערת, אבל אני הרבה יותר טובה ממנו.
אנשים כמוהו מעוררי רחמים ולעג, הרבה יותר מכל השפלה שהם יכולים לנסות להעביר אחרים - הם המסכנים. הם אלה שלא מרגישים עם עצמם טוב בלי זה. אז היום הוא ירק עלי - מחר הוא ישדוד\ ידרוס מישהו עם הרכב שלו כשהוא שיכור... שיהיה לו בהצלחה עם החיים הפתטיים שלו, והכי חשוב, שלא יצליח. כי לבן אדם כמוהו בהחלט לא מגיע.   

לצערי, כנראה שרוב קהל היעד בישראבלוג הוא לא ערסים טיפשים, וכן מי שצריך לקרוא את זה, כנראה שבאמת לא יקרא. 
אבל בסה"כ? באיזה זכות בן אדם יורק על בן אדם אחר? 
אז לפני שמוסיפים לתוכנית הלימודים החלפת גלגל, תזונה, או יהדות מעשית? קודם תתחילו בדרך ארץ. אה ושיהיה בגן אם אפשר. ובכיתות היסודי. ולרענון גם קצת בתיכון. אבל קצת. כי זה כבר אמור להיות מושרש בתוך כל אחד מאיתנו. חבל שעל רבים זה פסח.