ביקשו מאיתנו לכתוב קטעים לטקס יום השואה שחברי המשלחת לפולין בעצם הם אלה שמופיעים בו. אז ניסיתי לכתוב למרות שהפעם האחרונה שכתבתי משהו מעבר פוסט שטותי היה בכיתה ד'.
עמדנו שם וידענו. באוושויץ. ידענו שזה מקום שבו חיים של רבים השתנו, נהרסו ונלקחו כליל. אבל בעצם? לא באמת ידענו דבר. מספרים מספרים הם היו שם באוושויץ. מספרים שפעם היו שמות, נשמות, חיוכים וחיים. עמדתי שם ודבר אחד ידעתי - אני עומדת במקום שבו חייה של סבתי ז"ל השתנו לתמיד. כאן היא קיבלה את המספר שלה. המספר שסימל עבורה זוועות עד סוף ימיה. ואנחנו, התהלכנו במרחב הפתוח. בשדה הירוק והשופע חיים - כן שם בפולין. באוושויץ 1 ו2. הרהורים רבים. ודבר אחד יודעת, שלעולם לא אדע דבר נוסף אודות סיפורה של סבתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
My Nickname