הרגע הזה, שבו הוא עשה מעשה, זה הרגע בו אני והוא גמרנו.
ברגע אחד של טמטום, הוא מחק את כל האהבה והאכפתיות שלי אליו
ברגע אחד הוא בגד במי שעשה למענו מעל ומעבר במשך תקופה ארוכה
ברגע אחד הוא מחק את כל הטוב
ברגע אחד הוא מחק הכל ותקע סכין בלב ובגב למי שרק נתן ונתן
מה שהכי כואב זה, שזה היה מתוכנן בקפידה, והיו מספיק רגעים שיכול היה לתפוס את הראש, להבין מה הוא עושה ולהתחרט
אז מה קרה? ככה:
הייתי בבר עם אחי המאומץ, בחור אנגלי שעשה עליה כדי לשרת בצבא ולחיות בישראל.
הוא שתה ושתה, היה נחמד עד שריאל הביסה את אתלתיקו. "אני לא נוהג, אז אני שותה כמה שבא לי". אחלה.
הגענו הביתה, הוא פרש מיד לישון בטענה שהוא גמור, נתן לי חיבוק לילה טוב ונכנס לחדרו. אני ישבתי לראות טלוויזיה בחדר שלי.
אחרי משהו כמו 20 דקות, טלפון.
"תעירי את ההורים שלך ובואו החוצה, אני מצטער, דפקתי אותכם" (בתרגום חופשי מאנגלית)
אני לתומי רצתי לחדר לראות מה הוא רוצה. נוכחתי לגלות שהוא לא בחדר, המאוורר עובד, המיטה מסודרת עם בגדים מתחת לשמיכה כדי שזה ייראה כאילו מישהו ישן מתחת לשמיכה, והחלון טיפה פתוח.
הצד של הנהג.... זוכרים את ברוס וויליס בסרט "בלתי שביר"? ככה הוא יצא מזה - עם חתך באצבע.
יצאתי החוצה בריצה ורכב התקרב לחנייה. מצד אחד יצא מישהו מהשכונה והוא יצא מהצד השני.
מה הולך פה שאלתי, הגבר השיב "הוא ריסק את האוטו". בשיא התמימות שאלתי "איזה אוטו? אין לו אוטו". ואז קלטתי שהחנייה איפה שהרכב שלי עמד חצי שעה קודם לכן ריקה. שאלתי אותו איפה האוטו שלי, הוא ענה "GONE". מתי הספקת? מה עשית? איפה האוטו? הטחתי בו, והוא התיישב על המדרכה ונשען על הקיר. הערתי את ההורים שלי ואבא שלי בא החוצה מיד, ונסע עם השכן לראות את האוטו. בינתיים הוא נכנס למקלחת לשטוף את הדם מהפנים והידיים.
אמרתי לאמא שלי לשמור עליו שלא יתעלף ונסעתי עם הרכב שלה לראות מה נשאר מהאוטו שלי
באורך של יותר ממאה מטר, היו מפוזרים חלקי הרכב שלי :-(
כשראינו את הרכב היינו בשוק שהוא בכלל עומד על הרגליים. "תגידי תודה שהוא חי" אמר אבא שלי. אני רק חשבתי על זה שהוא חי כדי שאני אהרוג אותו בעצמי.
זה לא רק האוטו, זו הבגידה, זה המעשה - לתכנן משהו מראש, לשקר בפנים ולהגיד לי שהוא הולך לישון, לסדר בגדים מתחת למיטה כדי שזה ייראה שהוא ישן, להתגנב החוצה מהחלון כדי שאני לא אשמע את הדלת של הבית נפתחת...
אה והוא גם התכוון לחזור הביתה לשים חזרה את המפתחות ושנחשוב שגנב התהפך עם הרכב, אבל מישהו קלקל לו את התוכניות ועבר שם רגע אחרי התאונה והסיע אותו הביתה.
שנתיים שנתנו לו הכל, אחרי שהמשפחה המאמצת שלו זרקה אותו, הוא גר אצלנו, בא איתנו לאירועים, למסעדות, לחגיגות, כחלק מהמשפחה. בכל הטקסים שלו בצבא הייתי, כמה רצנו איתו כשהיה לו בלאגן רפואי עם הצבא וההורים שלי רצו איתו לוועדות רפואיות ואני ישבתי איתו בבתי חולים, ומה לא.
ככה מתנהגים? ובשביל מה? בשביל ללכת לז.. בחורה שהכיר בבר
מבחינתי הוא מחוק. אה וכמובן שאין ביטוח כי הוא בן 22 והפוליסה היא מגיל 30...
** הייתי חייבת להוציא את זה החוצה, פוסט הבא אספר מה קרה במהלך היעלמות של חצי שנה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
