שלושתם ישבו מולי בספה הגדולה בסלון. תום נראה אדיש וסתם שיחק במפה שעל השולחן ולפעמים בתנועה לא מודעת הוא החזיר את עיניו לכיסא שהם הושיבו אותי עליו. לקים חזר המבט המרושע הזה שלה ששנאתי ומייקל הביט בי וחיכה שאני אענה על השאלה ששאל לפני רגע.

"כן, מה שתום אמר נכון." אמרתי והחזרתי מבט למייקל. תיארתי לעצמי שתום כבר סיפר להם את הפרטים והם ידעו לפני על מה אני מדברת.

"את יכולה לפרט על זה?" שאלה קים ונראתה מסוקרנת.

"כמה שתדעו פחות יהיה יותר טוב." הפעם דיברתי ברצינות, בכפר לא יסלחו אם זה יחשוף אותם, הם לא יסלחו לי או לשלושת אלו שיושבים לידי. ואולי זה נשמע קיצוני אבל אני בטוחה שאם זה יתגלה הם לא יקלו את העונש יותר מידי כמו שעשו להנרי.

"ומורגן... היא גם?" שאלה קים. מייקל מיהר להחזיר את מבטו מהחלון אליי.

הנהנתי, התשובה הייתה ברורה גם לפני ששאלה. הייתה שתיקה מעיקה שבה הם רק הסתכלו עליי במבטים מוזרים. "וזה ברור לכם ש-'אין דבר כזה אלפים'." חיכיתי שהם יהנהנו ונרגעתי, "יופי.".

הייתה שתיקה קצרה שאחריה קים הודיעה שהיא הולכת לפארק ולקחה את מייקל איתה, לא הצלחתי לפענח את המבט על פניו של מייקל, אבל הוא לא היה נראה ממש טוב.

תום התכוון לצאת אחריהם ועצרתי אותו. לא הייתי בטוחה אם אני מוכנה להתעמת איתו, אבל למרות זאת עשיתי את זה, "תום, אני צריכה לדבר איתך." אמרתי בשקט, הוא התכוון להמשיך כאילו לא שמע אותי. "תום!" עכשיו הייתי ועוד איך מוכנה להתעמת.

"אז מה שהיה..." שאלתי כשהוא הסתובב, "זה נגמר, נכון?" לא הייתי מוכנה למשחקים, עדיף לשמוע את האמת ולגמור עם זה.

הוא שתק והביט בי. היה לו מבט אדיש שהופיע על פניו מאז שחזרתי, תיעבתי את המבט, וכל הרגש שהיה שם לפני כלפיו נדחק לחור עמוק בפינה קטנה שבתוך הלב.

הוא הנהן, "נגמר.". החלק הקטן נשבר עם דקירה קטנה בחזה.

אחרי שתיקה קצרה, הוא קם ופתח את הדלת. "ביי אליס."

ניסיתי לחייך אליו וסגרתי אחריו את הדלת. הדלקתי את הטלוויזיה ושמתי את אחד הסרטים הרומנטיים של קים שבהם הסוף תמיד טוב.

***

לקראת ערב ישבתי על כיסא בחדר הקטן שלי, הדלקתי את המזגן והבטתי מהחלון שהיה מולי. הייתי לבד בבית, קים ומייקל עדיין לא חזרו, והשעה הייתה מוקדם כדי שהנרי וג'ולי יחזרו מהעבודה.

אחרי הסרט לא היה לי מה לעשות, אז הוצאתי את שיעורי הבית שאבא שלי נתן לי אתמול.

השיעורים היו על קראט גו'נס הגיבור של הכפר שלנו, שכמובן, חוץ מכל הסיפורים על היופי והכוח שלו, הוא היה אמיץ.

כבר ידעתי את הסיפור בעל פה, אני אנסה לספר אותו כמו שאמא שלי הייתה עושה-

זה קרה בחודש הקר של השנה, וכמו בכל שנה בחודש הזה התקיימה מועצה חשובה ומסכמת את השנה שעברה, לכל כפר הייתה מועצה כזאת מפני שהכפרים היו מרוחקים אחד מהשני גם לא היה קשר בין כולם. לכן כשכפר אחד של אלפים החליט לחשוף את עצמם לבני האדם, ההודעה על כך הגיעה כמעט מאוחר מידי. כשהיום שהם קבעו לחשיפה כמעט והגיע, הכפר שלנו שלח נציגים כדי להגיד להם לדחות את זה ולהתייעץ עם כולם, אבל הם דחו את הנציגים שלנו- שהיו אנשים מכובדים בכפר וגירשו אותם. הנציגים לא היו מוכנים לקבל את ההשפלה בלי מלחמה, וזה מה שהם עשו, הם גייסו אלפים מהכפר כדי להילחם בבוגדים. למלחמה התגייסו מעט אלפים מהצד שלנו לעומת הכפר השני, וכך המלחמה נגמרה בניצחונם.

קראט גו'נס היה בין היחידים ששרדו את המלחמה, הוא היה שייך לכפר השני ולמרות רצונו לחשוף אותנו ולחיות עם בני האדם, הוא קיבץ את השורדים כדי לשקם את הכפרים, לקבור את המתים, להצמיח עצים ולבנות בתים.

קראט הבין את ההשלכות לחשיפה הכללית, לכן החליט למנות ראש כפר ולחיות לבד עם בני האדם.

יש סיפור שמספר שקראט היה מאוהב בנערה אנושית וזה היה המניע שלו להצטרף לבני האדם. כשהוא הצטרף לבני האדם, הוא גילה שמשפחה שלה כבר חיתנה אותה לאיש עשיר. זה שבר את ליבו והוא חזר לכפר ואחרי כמה שנים התחתן עם אלפית- אבל בשירים מורידים את החלק הזה.

סגרתי את הספר בעדינות והנחתי את ראשי על השולחן. המחשבה האחרונה לפני שנרדמתי הייתה על המילה 'נגמר'.

התעוררתי על המיטה, מהחלון ראיתי שעדיין לילה, התהפכתי וניסיתי לחזור לישון.

שמעתי צעדים ליד החדר שלי, אחרי כמה שניות הופיע צל שחסם את האור שהגיע אליי מהמסדרון. הצל המשיך למטבח ולאר כמה שניות שמעתי את הקול של הקומקום.

התהפכתי לצד השני. המשכתי לשמוע קולות, הפעם זה היה קול הריצרץ של תיק.

הייתי סקרנית מידי כדי להמשיך לישון, לכן העפתי את השמיכה והלכתי לבדוק מה קורה במטבח. במטבח ישבה ג'ולי בחליפה שחורה שהדגישה את שיערה האדום-כתום, היא החזיקה כוס נס קפה ותיק עור ביד השנייה. "בוקר טוב אליס." היא חייכה אליי, חייכתי חזרה. "אני צריכה ללכת לפגישה דחופה, תוכלי להודיע להנרי? לא רציתי להעיר אותו."

"בטח." חייכתי אליה. והיא יצאה במהירות אחרי שהסתכלה בשעון שעל הקיר. הבטתי אחריה בשעון, השעה הייתה רבע לחמש. נעלתי את הדלת אחרי שהיא יצאה והלכתי להתארגן, היה לי חשק לריצה על הבוקר. בדרך לאמבטיה ראיתי את הנרי, הוא היה מופתע לראות אותי ערה בשעה כזאת, חייכתי והודעתי לו שג'ולי יצאה לפגישה, הוא הנהן ונתן לי להיכנס, הוא אמר שכבר יתארגן בחדר האמבטיה בחדר שלו.

שטפתי פנים, צחצחתי שיניים, הסתרקתי והכנתי תיק לבית הספר, לא התכוונתי לחזור אחרי הריצה לקחת את התיק כדי ללכת שוב.

נעלתי אחרי את השער ושמתי אוזניות. הלכתי לבית הספר בדרך הארוכה. אחרי שעברתי את הפארק החלטתי לקחת אוטובוס לבית הספר. כשעליתי על האוטובוס ושילמתי לנהג חיפשתי מקום לשבת, מצאתי מקום ליד אישה זקנה בסוף האוטובוס, הגברתי את המוזיקה והבטתי בנוף שזז דרך חלון האוטובוס.

האוטובוס נעצר ובן ובת עלו על האוטובוס, לא הייתי מתעכבת עליהם יותר מידי אם לא הייתי מזהה אותם.

ריאן חיפש מקום לשבת, ושתי הכיסאות שלפני התפנו, ראיתי אותו מסתכל לכיוון והורדתי את ראשי.

"פה יש מקום." שמעתי אותו אומר והם התיישבו.

"...זה ברור לך שאנחנו ננצח אתכם." הם כנראה המשיכו את השיחה שהייתה להם לפני.

היא צחקה בלעג, "מאז שעזבת הצטרפו עוד כמה שחקנים. שאפילו הרבה יותר טובים מג'ק."

הוא צחק, "מי זה ג'ק?" הוא אמר בזלזול אבל אפשר היה להבין שהוא מכיר אותו, "את ג'ק אני יכול לנצח בקלות."

"את זה אני צריכה לצלם!" היא צחקה.

"עוד כמה זמן את נשארת?" שאל אחרי שצחוקה נרגע.

"הייתי פה כבר שבוע ועוד שבוע המשחק. " חישבה, "אני חושבת שעוד שבוע, ואז אני אניח לך." היה חיוך בקול שלה.

שמעתי מישהו משתעל ונוגע לי בכתף. קפצתי במהירות וראיתי את הזקנה שישבה לידי במביטה בי בכעס.

כאילו שהיא לא מצוטטת להם.

ראיתי את היד של ריאן מושטת לכפתור האדום באוטובוס והתכווצתי בפינה ליד החלון. האוטובוס עצר והם ירדו.

זאת הייתה התחנה הכי קרובה לבית הספר ולא רציתי לרדת איתם, לכן ירדתי תחנה אחריהם. הגעתי לבית הספר שלוש דקות לפני הצלצול. נכנסתי לכיתה וציפיתי לראות את ריאן והחברה שלו בכיתה, כל התלמידים היו בכיתה חוץ מהם. הצלצול צלצל כשהנחתי את התיק שלי על השולחן.

"היי, אליס, איפה היית?" שאלה אותי קים כשהבחינה בי. שמעתי רעש והבטתי במהירות בדלת לכיתה, המורה למתמטיקה נכנסה.

"יש לי משהו להגיד לך. בסוף השיעור." היא הנהנה וישבה במקומה.

תמיד שנאתי את שיעור מתמטיקה, זה מורכב ממספרים וחישובים כאלה שלא לימדו אותנו בכפר. לכן הוצאתי חבילת דפים וקשקשתי עליהם כול השיעור.

"מה את עושה?" שאלה קים שעמדה מולי. בלי לשים לב נשארתי לבד בכיתה אחרי הצלצול.

"מציירת." הכנסתי את הדפים במהירות לתיק.

"את יודעת, זה די דומה לתום." היא חייכה את החיוך השטני שלה, "ויש שם עוד מישהי..." היא התכופפה לתיק שלי.

"כן, טוב. בואי כבר!" משכתי אותה מחוץ לכיתה.

***

"נו, מה קרה?" שאלה כשישבנו על הדשא. היא נראתה משועממת.

"זה בקשר לריאן..." תשומת הלב שלה חזרה אליי, "את וריאן... נפרדתם?" העיניים הכחולות שלה התרחבו.

"לא, למה?"

"סתם, אני-" עצרתי, "את לא מדברת עליו הרבה בזמן האחרון." חייכתי אליה. עדיף שאני לא אכניס אותה לאשליות שלי. אולי ריאן והשנייה סתם חברים טובים.

"דיברתי עם מורגן על זה, לפני כמה ימים." היא התחילה לספר, "אני לא רואה אותו כבר בערך שבוע וחצי, הוא לא מתקשר וכשאני באה למשחקים שלהם הוא אומר שהוא צריך ללכת לפני שאני מספיקה לדבר איתו... אז אולי אנחנו בדרך לזה." נאנחה.

כששמעתי את הזמן שהם לא דיברו עלתה אצלי נורה אדומה. החברה החדשה שלו אצלם שבוע ואם הוא לא הולך אליה אחרי המשחקים, אז אני גם בספק אם קוראים לי אליסה.

חייבת לספר לה, לפני שתפגע. "את חושבת שאולי יש לו מישהי אחרת?" ניסיתי לכוון אותה.

"אני.." היא מלמלה ובהתה במשהו מאחורי. סובבתי את ראשי וראיתי את הבלונדינית שהייתה עם תום אתמול בצהריים.

"יש לו מישהי." היא אמרה והושיטה אלי את ידה, "קייט.".

מצחיק, היא התכוונה לתום.