הנה זה..נגמרה חלפה הסערה הקטנה..אז יצא לנו להיפגש ולדבר. לדבר באמת על הכל, ואז הכל התחבר לי. ישבנו שוחחנו והחלטנו איך מתקדמים מפה והלאה, בתקווה לעתיד טוב יותר. יש אהבה, חזקה ביותר, עזה בטירוף, ובשביל זה שנינו נקריב הכל ונתאמץ בשביל הקשר ואחד בשביל השני. חזרתי לא מזמן מתל אביב באתי אליה לבית, זה היה בשלישי, והכל היה חשוך. אמרה לי לבוא למרפסת ולהפתעתי, נרות, ארוחה של סטייק סלמון לצד קוסקוס, וסלט מטבוחה , סלק, ועגבניות שרי. מעולם לא פינקו אותי בצורה כזאת רומנטית. ולאחר מכן, קינוח של בלינצ'ס עם יוגורט פירות יער, וסלט פירות :) הייתי בהלם, והיא התאמצה, ישבנו, הרגשנו הכי שבעולם רק שנינו, והנה, בשבת חוגגים 7 חודשים. איך חולף לו הזמן, איך אני מרגיש שהנה זו האישה שחיפשתי כל חיי ואמרתי לה את זה, והיא גם מרגישה ככה, אבל נעבוד ביחד עוד על הקשר, נתקדם נפרח נזרום, ונגיע לעתיד טוב יותר למען שנינו. אני מבין כמה שהיא יקרה לי מיום ליום, וגם היא. אין יום שלא מתגעגעים אחד לשני, אין יום שלא חושבים האחד על השני, ומבינים, סופסוף מבינים כמה שקשה להגיד ולהודות, שמצאנו את הנשמה התאומה. לפחות ככה אני מרגיש אבל יודע שגם היא.

עדיין צעירה, ואני כבר בקטע שעברתי כמעט הכל, אבל , למרות זאת, איכשהו משלימים אחד את השני, למרות ששנינו עקשנים אבל אני למדתי לוותר. היא גם מוותרת, אבל עדיין בקטע הזה עובדים עובדים ועובדים על הזוגיות. אוהב אותה כמו שלא אהבתי מעולם, ואהבתי הרבה בחיי. נשמה יפה שלי, אתן לך את כל העולם ומעבר, כי את שווה את זה, ואף יותר.

אוהב אותך

קוקי

וואו, הנה אני פה. האם באמת אני פה רק כשחרא לי רע לי קצת או סתם כי בא לי להיות פה כי אף אחד

בעצם לא יכול להבין, לא יכול לשמוע, לא יכול לייעץ? כנראה הכל ביחד.

ב20 לחודש הקרוב, 7 חודשים ביחד. אני והיפה שלי. אבל הנה, מתחילים קצת בעיות פה ושם...ואני, אני חייב להוציא הכל

וקשה לתקשר איתה. פעם היה אפשר, עכשיו פחות, לפעמים אני מרגיש שהיא פשוט קרת אופי, דבר שלא האמנתי שאפשר להגיד עליה.

אני מספר לחבר הילדות שלי דברים מאשר לה, כי קשה לי לשפוך בפניה את הלב, ומה שעצוב, שזה נראה הדדי.

שיחות חולין תמיד יש לנו, איך עבר השבוע, מה היה מה לא, מה היא עשתה בגן עם הילדים מה אני עשיתי עם חברים ולימודים,

אבל את הבפנוכו, עדיין אין.  זה עצוב, זה כואב, לא טוב לי כל כך, ואני איפגש איתה לדבר על זה.

קשה לי שהיא עקשנית, ולא יודעת לוותר, כי היא מזל שור ואני אריה, ואני חושב שעם מערכות היחסים שעברתי

רק למדתי יותר ויותר להתפשר, אבל עד גבול מסויים שבו לא אאבד את עצמי ואת מי שאני בדרך. וזה הכי חשוב.

אבל היא, בשלה. קשר ראשוני ארוך טווח שלה, ואני זה שצריך לספוג הכל. הבעיה, שהיא לא לומדת מטעויות, היא פשוט

חוזרת על זה. האם היא באמת מקשיבה למה שאני אומר? או שפשוט היא עדיין בעמדתה העקשנית? את זה רק הזמן יגיד

היא לא מפרגנת לי כמו פעם, למרות שאני משתדל לפרגן ולהחמיא לה...ואני אדם שצריך פרגון, צריך אוזן קשבת, צריך להרגיש

שהיא יכולה לספר לי הכל ואני לה, את כל הכאב אם יש, ומעבר לזה. הנה, היינו לנו סופש בטבריה, היה נחמד וטוב,

איך שחזרנו אליי לבית והקפצתי אותה לבית שלה, התחיל ויכוח ברכב. במקום לנסות לפתור את זה, כי די התעצבנתי והייתי בשקט

כי העדפתי לשתוק מאשר לפלוט משו חזק ופוגע, נתתי לה נשיקה קטנה ונסעתי חזרה לבית. והיום, סימסתי לה ופשוט אמרתי שאני

לא רוצה לנהל איתה שיחה ושנדבר בקרוב. כתבה לי במסנג'ר , שאלה איך אכזבתי אותה, כי זה מה שאמרתי לה בסלולאר. כתבתי לה אחכ, שפשוט

רע לי איתה בקשר בזמן האחרון ואני חושב שיש על מה לדבר, אני אוציא את זה החוצה כי יש על מה לשוחח.

למה, למה היא לא מצטרפת לחברים שלי גם לטיולים כולנו ביחד, אין לה תירוצים אבל האם היא לא מחבבת חבר'ה מסויימים?

אז למה לא להגיד לי במקום כל הזמן לתרץ מחדש?מה הפאק פה, די, נמאס . אין לי כוח להחזיק את הכל לבד.

או שפותרים את זה או שזהו, נמאס לי, כל אחד שילך לדרכו חבל על כאב הלב. מהקשר הקודם שלי רק סבלתי, ואני בהחלט

לא מעוניין לעבור את זה עוד הפעם. או שהולכים על כל הקופה ומתחילים לעבוד על זה ברצינות כל אחד עם עצמו, במיוחד היא

או שהיא תישאר עקשנית ותפסיד אותי ואת הזוגיות הזו. נראה באמת מה יקרה.

מעבר לזה, בלי קשר לזוגיות, אני מתחיל יותר לדחוף את עצמי בלימודים, אני מפגיז אני מצליח, בעבודה הזמנית

אני רק מעביר זמן, משכורת לא וואו אבל סוגר ת'חודש, ובקרוב יגמרו הלימודים לקראת אמצע אוגוסט, אז אעבוד משרה מלאה

כדי לעשות קצת כסף להמשך הדרך. כל דבר לטובה, אני צריך להיות חזק עם עצמי כמו פעם, האריה הלוחם והמנהיג שכולם

מכירים. אני עדיין כזה, אבל היום עם הרבה יותר סבלנות סובלנות ויודע לוותר כשצריך, כנראה שעם הגיל תובנות החיים משפיעות בהחלט

לטובה. עוד תקופה כזו, שאני מרגיש קצת עייף. עליות וירידות, ובא לי לדחוף את עצמי יותר, סאמק, לקבל בעיטה בתחת ולהתעורר

להתחיל לכבוש את העולם כי אני יכול ומסוגל. וזה מה שאני אעשה.

זהו, סתם באתי להוציא מפה את כל הרפש שהיה לי עמוק בלב, מחר יום חדש,

מקווה לאנרגיות חיוביות ביותר, עם עתיד טוב יותר, לבד, או בזוגיות יחד. מה שיקבע האל.

שבוע נפלא