מצטערת שהתעכבתי (:
פרק 15
* נקודת המבט של יובל *
" ידיים למעלה , לפני שאני יורה במישהו !!! " מישהו אמר בחושך. ידעתי שזה לא הולך להיות טוב.
" דנה ? את פה .. ? " שאתי וניסיתי למשש אותה אבל לא מצאתי אותה. התחלתי להילחץ.
" משטרה !! ידיים למעלה !!! " כמה אנשים פרצו את הדלת ואמרו. ידעתי שזאת הייתה משטרה. לפתע כל האורות שוב נדלקו וראיתי את דנה שוכבת על הרצפה חסרת הכרה.
* נקודת המבט של דנה *
" הנה היא מתעוררת ... " שמעתי קולות.
פתחתי את עיני ולא הבנתי איפה אני. שכבתי במיטה ויובל , טומי , והרופא הסתכלו עליי מודאגים.
" איפה אני ?! " קפצתי בבהלה.
" הבהלת אותי ! את בסדר ? " יובל שאלה תוך כדי צעקה.
" כן, אני בסדר. " עניתי.
" אפשר ללכת עכשיו ? " שאלתי.
" כן .. את בסדר. " הרופא אמר.
" ביי . " אמרתי לרופא בחיוך.
" להתראות " הרופא אמר לי.
יצאנו מהבית חולים בדרך לבצפר. הדרך הייתה ארוכה. בדרך חשבתי. עליי , על לירן , על אבא. הכל התערבב לי בראש.
" את שומעת ? .. " יובל עצרה אותי ממחשבותיי.
" כן. " אמרתי עדיים חולמת בהקיץ.
" את לא מבינה כמה אני חייב לך. בענק ! " טומי אמר.
" זה בסדר. אתה לא חייב לי כלום , עשיתי מה שהייתי צריכה לעשות. " חייכתי אליו.
הוא חייך.
הגענו לבצפר בדיוק בצלצול.
" בדיוק בזמן " יובל צחקה.
" כן ... " אמרתי.
נכנסנו לכיתה והתיישבנו. המורה נכנסה ודיברה ודיברה. לא הקשבתי אבל שמתי לב שהיא דיברה המון.
* צלצול *
אני ויובל יצאנו להפסקה. ניסיתי לחפש את לירן אבל לא ראיתי אותו ....
" את מי את מחפשת ? " יובל שאלה.
" את לירן ... אני צריכה להגיד לו משהו .. " עניתי , עדיין מחפשת אותו.
" זה מה שאני חושבת שזה ? " היא שאלה.
" כן ... " אמרתי.
* נקודת המבט של טומי *
ישבתי על הספסל מול יובל ודנה. וראיתי שדניאל מתקרבת אליי ..
" היי. " היא אמרה.
" היי .. " אמרתי.
" באלך לעשות משהו אחרי הלימודים ? " היא אמרה , נוגעת לי בשיער.
" לא. לא תודה. " אמרתי , מעיף את היד שללה מהשיער שלי.
" טוב. תזכור לך את זה ! אתה עוד תרצה אותי. אתה עוד תראה שתרצה אותי !! " היא אמרה כמעט צועקת והלכה.
היא ממש מוזרה ... חשבתי לעצמי.
* נקודת המבט של יובל *
ראיתי את דניאל מתקרבת אל טומי. הרגשתי איך אני מתחילה להתעצבן.
" הוא לא יעשה איתה כלום. תסמכי עליי. " דנה אמרה.
" צודקת .. " אמרתי.
אחרי 5 דקות ראיתי את דניאל צועקת והולכת.
" וואו .. היא מוזרה בדיוק כמו אחותה ! " דנה אמרה ושתינו צחקנו.
* בסוף היום *
נגמרו הלימודים. ידעתי שעכשיו הגיע הזמן שלי לעשות את מה שאני צריכה לעשות ...
" אני יחכה לך כאן " יובל אמרה.
" טוב " אמרתי , חסרת ביטחון.
ראיתי את לירן , התקרבתי אליו.
" היי. לא ראיתי אותך. " הוא אמר בא לנשק אותי אבל עצרתי בעדו.
" מה קרה ? " הוא שאל.
" תראה , אני צריכה לדבר איתך. " אמרתי.
" אני שומע."
" בזמן האחרון קורים לי הרבה דברים .. ואני מרגישה שבזמן הזה אני לא בנויה למערכת יחסים ... אז מה שאני אומר זה .. " עצרתי רגע לקחת נשימה.
" שאנחנו צריכים להיפרד .... "
המשך יבוא ! (:
תגיבו (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דנדוש דנינו 3>