שמתארים את ההופעה של דאס רייסיסט כמופע הכי שנוי במחלוקת בפסטיבל פופ מונטריאל- באמת מתכוונים לזה. הם עושים את הראפ הכי לא נורמטיבי שיצא לי להכיר מאז שהתחלתי לשמוע ראפ והיפ הופ -מתישהו בכיתה ז'-. סה"כ הם די חדשים בסצינה, אפילו שאת אחד מהם הכרתי כבר מבוי קרייסיס -שתוארה בפיצ'פורק "הלהקה הכי גרוע כרגע על כדור הארץ. ברצינות."-. שום דבר לא באמת יכול להגדיר את המוזיקה שלהם, ובעיקרון היא לא דומה לשום דבר שהכרתי אי פעם. הכל סליזי, פתוח, מחושב בצורה הכי אגיונית  שיכולה להיות. כל הסצינה וההייפ סביבם נובע כנראה מהטיפוסים הצבעוניים, המוזיקה הייחודית, הסאונד המחודש, הסליזיות ותחושת ה" תרבות פוסט מודרניסטית" שאופפת אותם. שהם מצליחים לקלוע לטעם מוזיקלי ממש ספציפי, קצת כמו סלרי באוכל- או שאתה מתעב את זה או שאין על זה וזה יוסיף לך לכל מנה ואתה חולה על זה ורוצה עוד. + המוזיקה שלהם כוללת די הרבה פרסומת למותגי אוכל אמרקיאיים טיפוסיים: פיצה האט, טאקו בל, קוקה קולה, פפסי ובכלל נוצר סביבם קונצנזוס של צמד די אנדרדוגי-קונפורמיסטי-מודני.

הסיבה לכל זה היא הקטע החדש שלהם שגיליתי:

http://dasracist.net/whosthatbrown.html

זה בעצם משחק בסטייל אייטיז, העיצוב העלילה, די הכל בערך מלבד הפסקול שבעצם משמש כאן כטיימ-אפ סטר: הוס דאט? בראאאאווןן!, שיר שהופיע כאן בבלוג באחד מפוסטי המוזיקה כבר. כאשר השיר נגמר הזמן שלכם למשחק נגמר ואם לא סיימתם אז הפסדתם. בין היתר אתם צריכים: לברוח ממשהו שנראה כמו גיישות עם יכולות על-טבעיות (רובו-גיישה-אי משהו), לנתב בין נתיבים בתוך ניו יורק עם סקייטבורדים ולהרוג אנשים בסאבוואי -זה בחלק שאני הגעתי אליו לפחות. אבל אנ יהייתי עסוק תוך כדי בחומר בהיסטורה, אז אני לא ממש נחשב...- רצוי לציין שכדי להבין את מהות ומקור המשחק אפשר לראות בקליפ של הוס דאט? בראאאון!