You gotta answer to yourself
You can't depend on anyone else
You gotta know where you stand
And what's in your hands
Yeah you gotta answer to yourself
You gotta write down what you know
You gotta make sure that it's known
Because they're coming along to see what you've done
And they're gonna claim it for their own
You got a rabbit in your hat
You got a few tricks up your sleeve
Don't get stuck in a rut
Or stuck in the same
You got exactly what you need
You got a talent don't you know?
You're more talented than you know
And you give it a shot
And give it the time
And be surprised how far it goes
But I think I'm gonna die
Before I see my time
But I think I'm gonna die
Trying anyway
You gotta answer to yourself
2 days a week outside yourself
You take an hour a day, an hour a day
And you don't respond to anyone else
You got a few things on your shelf
You got to look through for yourself
You gotta choose what to read
Choose what to believe
And you don't take it from anyone else
But I think I'm gonna die
Before I see my time
But I think I'm gonna die
Trying anyway
Yea I think I'm gonna die
Before I see my time
Yea I think I'm gonna die
Trying anyway
אין הרבה אנשים שקוראים בבלוג שבאמת באמת מכירים אותי (טוב, למעשה יש רק אחת.. ), אבל היא יודעת כמה שאני לא החלטי, כמה הערך להרס עצמי גדול אצלי וכמה שאין לי יכולת לשלוט בחיים שלי. קשה לקרוא לחיים שלי קשים, אבל עכשיו הם בטח לא טובים, אין לנו כסף בשיט. אין לי כסף למוזיקה, לבגדים לנשמה שלי. אני מצליח בלימודים במקצועות שהכי לא שמים לב אליהם. אין לי דעה לגבי העתיד שלי, אין לי מושג מה, איפה, איך ומי. ובכל זאת דברים קצת משתנים, הצלחתי להבין את המה והאיפה. אבל אני לי מושג את המי והאיך. השאיפה הזו קצת גדלה עלי:
או בעברית: אנגליה, האוניברסיטה של לונדון - גולדסמית'ס, תואר ראשון במוזיקה פופולארית. אתם יכולים לקרוא יותר על התואר בקישור המצורף, לראות את התואר הזה פשוט ריגש אותי, הוא מכיל המון דברים שנואר מעניינים אותי והכיוון שלי הוא לפתח אותי לעיתונאות. אולי בהמשך ללמוד גם סוציולוגיה כדי לפתח את זה לתחום רחב יותר, אולי בסוף להיות עורך של כתב מוזיקה (וירטואלי ואינדי-איש משלי), אבל אני כל כך טיפש שאין לי מושג איך אני אגיע לשם. בתור התחלה כמובן אני אתחיל להשקיע המון מאמצים -אפילו יותר מה94 במבחן האחרון- באנגלית. אולי אפילו אתחיל לקרוא ספרים ואם המוטיבציה שלי תעלה על כל דימיון אולי אני אפילו אתחיל לכתוב קצת באנגלית. אני מחפש כיוונים לפתח את זה, שבשנה האחרונה פיתחתי מקצוע משלי "פופאי"- אדם שעוסק בתרבות פופולרית על כל גווניה: מוזיקה, קונפורמטיות, אופנה, נורמות, קולנוע, אמנות, התהוותם של טרנדים (בכל התחומים כמובן), פירוק האובייקט השטחי לאובייקט מורכב -למשל ניתוח האישיות הכולל של גאגא ופירקו בקליפים שלה למסרים וההתנהגות שלה לפולחן). כמובן שהדבר הזה עוד צריך פיתוח, אבל אני חשבו שהתואר הזה באמת יעזור לי להבין. מוזיקה היא דבר שאני מתעסק בו המון זמן, ומפתח את הטעם המוזיקלי שלי רבות על מנת להרגיש חי יותר. וזה באמת עזר לי בהרבה מקרים -לא כמו הימים הספציפיים האלו-.
הימים האחרונים דיי קשים, עם מוזיקה ובלעדיה. אני לא מרגיש כמו גוף מוצק, אני לא עומד על שלי, אין לי כוח או נוכחות. אני מרגיש כמו נוזל שניה לפני רתיחה, בהתחלה אני זורם עם כל מה שקורה בלי יכולת לשלוט על מה שקורה סביבי או יכולת לנווט את עצמי, ואז קורה משהו, ואני מבעבע מבפנים כל כך הרבה וכל זך חזק, אבל ברגע אחד הכל מתנדף והופל לכלום, לאוויר. הרבה דברים בלימודים שכביכול אמורים להעצים את אהבתי לערכי המדינה ולאהבתה מרתיחים אותי יותר וגורמים לי להתעצבן ולרצות לשבור לכולם כיסא על הראש. שיעורי אזרחות הם אסון, כלומר המורה מעולה אבל הכיתה שלנו ימנית בצורה חריגה אנחנו בערך שלושה סמולנים ואף אחד לא תומך בנו מלבד המורה והמורה הקודמת לספרות, שאני דרך אגב ממש מתגעגע אליה.
אני לא יודע איך אני אסתדר עם החיים, הכל נראה לי גדול מידי, ומסובך מידי. קשה לי. יהיה בסדר, ככה אומרים...
תודה לאלו שהגיבו שהם מעדיפים שאני כותב, זה גורם לי לחשוב בעקיפין שמישהו רוצה לקרוא כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
