הרבה דברים לא נוחים בחיים, אחד מהם הוא בית הספר, בעיקר בגלל שהוא מורכב מילדים, וילדים טבעם ילדותי. בשבוע האחרון השכבה שלי למדה מילה חדשה- "היפסטר", והכל די מזכיר ילד קטן שלומד מילה גסה חדשה -אני חשוב שכבר שמעתי את זה איפשהו-, וזה מצחיק בעיקר בגלל שאני היחיד בשכבה שאיכשהו הצליחו להפיל אותו בין הכיסאות של ההגדרה החברתית הכמעט תלושה הזו. השבוע האחרון היה קשה חברתית בצורה אקסטראורדינרית, בעיקר הפעמים שהייתי צריך למסדרון או ללכת בחצר לבד בהפסקה, זה גרר הרבה מבטים וכפות ידיים שמכסות שפתיים בוערות ואצבעות מאשימות, הם כנראה לוחשים הומו- כי אני לבוש סקיני ג'ינס ואין לי את השיר האחרון של דודו אהרון באייפוד.

כמובן שאין לי בעיה עם היפסטרים, בכלל, הרבה מזה בגלל שאני לא באמת מבין את המושג לעומקו ואים לי משוג איך באמת לשייך אדם לסטריאוטיפ, חוץ מכמובן- מבחינה חיצונית, אבל זה לא עושה רושם של דרך מוצלחת במיוחד כי באמת שיש לנו עוד כמה ילדות שילכו עם סקיני ג'ינסים דהויים ומקופלים למשעי, עם חולצות טאי דאי ומשקפים עם עדשות עבות להחריד שברים מזורים תקועים והדרים את השיער שלהן, שהן אולי הנוראיות ביותר בסיפור הזה כי הן ללא ספק פארודיה מגוחכת על הלבוש הוויליאמסבורגי האחרון והן בכלל לא מבינות מה הן עושות, אז הן מוצאות לנכון להפנות את האצבעות והמבטים אלי. זה פשוט עצוב ויש כאן הקבלה מושלמת לדור ההיפסטרי הראשון, אלו משנות התשעים. הנערים ההם שנשבעו אמונים ללהקות לו-פי, אינדי וגראנג' שאף אחד לא הכיר, אל ושהלכו עם חולצות הפלאנל המלוכלכות והג'ינסים הקרועים, ואז כל שאר העולם שהלך איתם ובו זמנית גם רמס כל ערך שטיפחו בלי שוום הבנה שהם פועלים בדיוק באותה התבנית האנושית.

העניין עם ההיפסטרים הפוסט-מודרניסטיים -כלומר, אלו שמשוטטים היום חופשי- הוא שפותח מולם אנטגנוזים כמעט חסר טעם, אני אומר כמעט כי פשוט יש אנשים שמבינים את הדבר לעומק ויודעים למה לשנוא פלח כל כך שולי בשולי החברה. כאשר ההיפסטרים מתעקשים לשמור מקום לעצמם בשוליים עם גישות כמעט ניהיליסטיות לעולם וחוסר אכפתיות חברתי/פוליטי/כלכלי כמעט משווע, להיפסטרים אין אמריה חברתית או השפעה חברתית גדולה כמו אלו שמבינים מה הם ושונאים אותם בכל מקרה. עוד נקודה אירונית לגמרי בכל הסיפור הזה שרוב האנשים שבאמת מבינים מזה היפסטר ושונאים אותו- מוצאם בדר"כ ממקום כל כך דומה, כי אם את לא נובר בחנויות וינטג' ואמריקן אפרל, בלוגי מוזיקה נידחים בבלוגספוט ופיצ'פורק כנראה שלא היית נתקל בהם, ואם היית נתקל בהם או המושג הזה בכלל זה כנראה בגלל שאדם כלשהו בדיוק הטיף לך לשנאה מולו השטן החברתי שמשמיד כל זכר לרצינות, מודעות והבנה חברתיתי ותרבותית שהייתה לך עד היום, כי הוא פשוא לא דוהמ לשום דבר שראיתי עד היום- כי הוא פשוט דומה לכל דבר שראית עד היום בד בבד.

אז למה בעצם דברים שהם כל דבר וכלום בו זמנית כל כך מרתיעים את החברה? אני חושב שזה בעיקר בגלל שהיא לא יודעת להסתדר עם דברים כאלו, שמלאים באירוניה וסטירה חברתית כל גדולה, כאשר בעצם אחרי כל הבלבול הזה מגיעים להבנה שכנראה הסיבה אמיתית שקשה לעכל אדם כזה היא פשוט בגלל שהוא שונה. שהדעות שלו שונות, שהמוזיקה שלו שונה, שהבגדים שלו שונים. זה לא מחדש לאף אחד זה בערך היסוד האמיתי לכל שנאה אמיתית.

אני חשוב שאנשים, בעיקר אלו שחושבים שהתרבות ההיפסטרית -שלקח לה חצי עשור לפחות לחלחל למיינסטרים העולמי ועשור שלם לחלחל לתודעה הישראלית ,וגם זה בקושי רב- החלה לחלחל לתרבות הנוער של הארץ ותמיד את כל ההיגיון שהיה שכבר בקושי נשאר בנו עד ליסוד, פשוט לא מבינים באיזה מצב מסדרונות ביה"ס והגנים הציבוריים נמצאים. כאשר רוב רובה של התרבות של הנוער היום מרושתת על גבי ערכים של: שנאה, חוסר הבנה או אכפתיות, חוסר סולנות וסבלנות בלתי נסבלים עד כדי חוסר יכולת לדחוק סיפוקים רגעיים -אתמול תפסו אצלנו ילד שאונן בשירותים של ביה"ס-, אלימות, חוסר רצון כללי וחוסר ידע כללי די גדול -לא יודע תהא התשובה הנפוצה ביורת בקרב בני נוער, לא משנה כל כך מה תשאלו-. האנשים האלו פשוט לא מבינים  שהתרבות ההיספטרים ואפילו אם רק ערכים מסויימים יחדרו אולי האלכוהוליזם בקרב בני נוער לא היה משתולל פה, אולי היה יותר קל להסתובב במסדרונות, או בפארקים. אולי לא היינו יודעים ש"רועי שולת" כל פעם שהיינו עוברים באיילון צפון...

אני באמת לא מבין גדול של התופעה הזו וכל הידע שלי בנוי מקריאה מרופרפת למדי באינטרנט ושיחות עם חברים רחוקים, ואני יודע שזה כנראה כבר לא מעניין אף אחד בעולם אחרי שזה נטחן לכולם בסאגת הסחים. ולמקרה שמישהו ירצה להשתמש בתירוץ "אתה כל כך פריפריאלי", אז אני לא בטוח כמה זה נכון כי אני גר בהרצליה, ואני מבקר -ולא רק אני- המון בתל אביב.

וכמובן שהרבה מהדברים כאן הן דעות לגברי הנוער ההיפסטרי-סחי ולא על כל החברה הישראלית השלמה.