מה שעיניי רואות
|
  כינוי:
אנה-קמל בת: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
| 10/2009
 לא מעניינת
אני מנסה להבין איך זה ניתן וזה מוציא ממני את כל הצדדים הפגועים שמכריחים אותי להמשיך.
מגיל צעיר כל כך בראתי דמויות שהיו חלק ממני, שהיו הקשר שלי עם העולם החיצוני ואפשרו לי להתמודד עם המציאות קצת יותר בקלות.
לא פעם הדמות הייתה שונה ממני לחלוטין, לפעמים הייתה פופולארית וסנובית ואהובה על הכל ולפעמיים הייתה מנותקת, מנוכרת ואפופת פסיכוזות שונות.
רוב הזמן איבדתי את ההפרדה בן האני לבן אותה דמות וחייתי אותה עד הפרטים הקטנים ביותר והיא הייתה אני.
הבעייתיות החלה כאשר אותה דמות רצתה להמשיך את החיים הוירטואלים ולהפוך אותם לאמיתיים.. פתאום לא יכולתי כי לא הייתי אני, הרגשתי טרול.
להכיר את האני הייתה תמיד משימה בלתי אפשרית.
אנשים שואלים אותי - אם את כ"כ מוצלחת כמו שאת, כל כך מדהימה כמו שאת ולא חסר לך דבר.. מה יוצא לך מזה שאת "מעמידה פנים" שאת שלל אנשים אחרים?
אני חייה את כל מה שאני לא מעזה לחיות דרך אותן דמויות.. אולי עדיף היה לי לנסות ולחיות את אותם דברים דרכי, אך המציאות של חיי אינה מאפשרת זאת.
| |
 אז מה עבר עלינו?
לא הבינו את האירוניה מהפוסט הקודם. זה בסדר. האמת שחשבתי שאני אחזור ואכתוב אך לא באמת הצלחתי.
לפני חודש בדיוק סבא שלי נפטר. הוא הלך לעולמו בגיל 73 בלבד אחרי 3 שנים שכל המשפחה התמודדה עם הסרטן.
יש שאומרים שאולי טוב שכך, הרי עדיף שלא יסבול מאשר יסבול.
וגם לנו, עדיף שלא נסבול בגלל שהוא סובל וכמה שהוא סבל...
לפני קצת פחות מחודש, 6.9, היה לי יום הולדת 20. ונדמה שידעתי שסבא שלי ילך לעולמו ממש לפני יום הולדתי ויקבר ביום הולדתי. הוא כנראה לא רצה לסבול ביום ההולדת שלי.
זה מה שאירוני. שהחיים צוחקים עליי.
אני לא זוכרת הרבה חודשים קשים כמו זה. והיו לי חודשים קשים, קשים מאד.
ונדמה שהכל הולך בצורה שלילית למדי..
התחלתי את החודש עם התלהבות מהעבודה, רצון להוכיח את עצמי ולהתקדם וסיימתי עם רצון לעמוד מול הבוסית שלי ולצעוק "מה לעזאזל לא בסדר אתכם? תפטרו אותי כבר".
המשפחה שלי מתפרקת מחוסר אונים.. ריבים מטומטמים על כסף ולמי אכפת יותר מסבתא.
ופגעתי באנשים יקרים. כאילו כדי לכפר על כל מה שרציתי לכפר בכיפור. אולי כשיהיו לי כוחות אספר גם על זה.
יש גם חיובי באופק..
אני מתקרבת בצעדי ענק ללימודים שלי במכללה. אני מתרגשת כל כך ולא יודעת למה לצפות.
כנראה שלאחר שיפטרו אותי מהעבודה (ואני מתפללת כל יום שכך יהיה) יש לי עבודה אחרת טובה יותר שממתינה לי בסבלנות. אני מקווה.
חזרתי לבנתיים.
היה לי בלוג באתר אחר שהתקשתי להתנתק ממנו. יותר מידי אנשים מכירים אותי שם..
אז שבתי לפה. גם פה הכירו אותי פעם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
