אחרי שראיתי כמה עידכונים של בלוגרים אהובים מן העבר התחשק לי גם לכתוב משהו. בטח אחרי שנתיים שלמות של נתק.

אבל, מה לכתוב?

תמיד הייתי פונה לבלוג ברגעים קשים של עצב, בדידות וכעס והיום, אני יכולה להגיד שאני בסך הכל מאושרת :)

אמנם נכון, הלימודים קשים ואני צריכה לשפר עכשיו קורסים במקום לסיים כבר את התואר הארור הזה כי בשביל להתקבל לתואר שני צריך יותר מממוצע 85. אבל עדיין, אני לקראת סוף התואר הראשון!

וכן, אני עדיין גרה אצל ההורים, אז נכון אני עדיין צעירה, ובלימודים, ורוב האנשים עוזבים את הבייתה בגילאים יחסים מבוגרים ממני אבל דיי, נמאס, בא לי כבר שתהיה לי עבודה שתכניס לי מספיק כסף כדי שאני אוכל לעזוב את הבית ועדיין לחסוך קצת לעתיד. אבל מה שמעודד זה שכנראה בקרוב זה כבר יקרה ואני אוכל להרשות לעצמי.

אני עדיין עם אותו בחור מהפוסט האחרון, בתחום הזה אני באמת יכולה לסמן איזשהו וי קטן להצלחה, סוף סוף יש לי קשר אמיתי שנמשך יותר מכמה חודשים. קשר עם בנאדם שאני באמת יכולה לראות את עצמי איתו בעתיד, אני ממש יכולה לראות את עצמי בונה משפחה איתו. קשר עם מישהו שאני באמת אוהבת ולא רואה את החיים שלי בלעדיו כרגע. האמת שזה די מפחיד, להיקשר כל כך למישהו. אז נכון יש את הריבים והעניינים מידי פעם, אבל הפעם, ריב לא מפרק לגמרי את הקשר אלא מחזק אותו. 

בכל אופן, סתם התחשק לי לעדכן.

להראות לעצמי מהעבר שכל כך חיפשה אהבה שזה קיים.