הייתי פעמיים באירופה. פעמיים- פריס ולונדון, לפי הסדר הזה אפילו.

ומעולם לא ראיתי דבר עלוב שכזה.

ילד הולך באמצע הכביש, והנהג, שלא מסוגל להמתין, ואוכל תוך כדי נהיגה בגשם, צופר לו. אז הילד צועק, והאיש צועק ומתחיל לקלל. ובדיעבד, זה עלוב. האם זה מראה לנו כמה המדינה שלנו מדורדרת?

בדיעבד, כן. אתם שמים לב אלינו היום? תקועים על האלקטרוניקה, לא מסוגלים לעשות עבודה קטנה כמו שצריך (ראו דוגמא- לפני משהו כמו שלוש או ארבע שנים התחילו לבנות תחנת רכבת בקצה העיר. עד היום עוד לא סיימו אותה. באירופה זה היה לוקח אולי שנתיים. אולי), חסרי סבלנות, מגעילים, אכפתיים כלפי עצמנו בלבד, ועוד מתלוננים לעולם. הדבר היחיד שאנחנו כן יכולים לעשות זה להילחם, לעמוד על שלנו, להגן על הארץ הזאת.

אבל לרוע המזל, זה לא מספיק.

ברצינות.

זה פשוט עצוב ומרגיז שאכן יש דברים כאלו.

ואני בכלל לא אתחיל לדבר על הממשלה. זה יחכה למחר.

ואני עדיין די מדוכדכת.

רייסט.

אן.