קצת מוזר, אני יודעת. אבל שקט.
שם הקטע: אהבה.
שם הכותבת: אן.
פאנדום: מקורי+סטארגייט3>
דירוג: PG
הערות: לעזאזל.
היא חייכה בקדרות כשחשה שהיא מאבדת את הכרתה.
טוב, לפחות היא יכולה להגיד שהיא תמיד שנאה קוצים. וצדקה בך.
היא התעוררה בבית החולים בחדר לבן, לבן בוהק. היא עצמה את עיניה במהירות.
מרחוק הגיעו אליה קולות, קולות של חברים, בני משפחה, אך כבר לא היה לה אכפת. היא ישנה, ועמדה להמשיך לישון.
ואז, אט אט, הם הגיעו.
היא הביטה בהם בחיבה ובהערצה בעודם מגיעים ומעודדים אותה, נוטשים את כל עיסוקיהם המוזרים - כמו להציל את הגלקסיה - ומגיעים לשם במיוחד בשבילה.
כולם היו שם. ג'ק, סם, דניאל וטיאלק, וגם האמונד קפץ לבקר, ואפילו שפרד והצוות, וויר.
בפעם הראשונה מזה זמן רב היא היתה פשוט מאושרת.
מרחוק ריחפו אליה קולות- בני משפחתה, ידידיה, אמה ואביה המשוחחים עם הרופא. "כן... בת שש עשרה... אלף תשע מאות תשעים ושלוש... אן קרטר..."
היא ידעה שהיא עתידה למות. היא לא רצתה למות, עדיין לא. אך היא ידעה שכך יהיה.
אך זה היה שווה את זה, ולו רק בגלל שהם הגשימו את משאלתה האחרונה, את חלומה הגדול ביותר.
הם נותרו איתה עד הרגע האחרון, באים והולכים, מעודדים.
במיוחד סם.
היא מתה עם חיוך נוגה ורך על פניה, ועם השם של האנשים שאהבה על שפתיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Oncoming Storm