שם הפיקצר: לזרום עם הדמעות.

שם הכותבת: אן. 

פאנדום: מקורי, אני מניחה.

דירוג: PG.

ויתור זכויות: Superchic(K), על השיר.

הערות: כל כך מתאים.

http://www.youtube.com/watch?v=jEa007usN14

Stand in the rain / Superchic(K).

לשבת ככה, בחדר, לחשוב על העבר. לחשוב על העתיד. להשתדל, באמת שכן, שלא לחשוב על ההווה.

הנייד על השולחן, לא מצלצל. הוא מנגן שירים. שיר אחד, ליתר דיוק. אותו שיר, שוב ושוב. הפעם העשרים ואחת. הפעם העשרים ושתיים, ושלוש, וארבע.

She never slows down.

She doesn't know why but she knows that when she's all alone, feels like its all coming down

היא היתה לבדה, כמו תמיד.

היום נעלם לו באיטיות, אך היא לא שמה לב. לא היה לה אכפת. את המירוץ שלה נגד הזמן היא כבר גמרה מזמן, באותו הרגע בו זה קרה שוב, בו הם הנחיתו את זה עליה בפעם השלישית, בלי שתהיה לה כל יכולת להתגונן, מבלי שהיא מוכנה לכך.

הכל נע, והיא לא יכלה לעצור. היא לא רצתה לעצור. היא רצה, ובכל זאת נותרה ישובה במיטתה, ראשה שעון על הקיר.

She won't turn around.

The shadows are long and she fears if she cries that first tear, the tears will not stop raining down.

היא לא רצתה להסתכל אחורה, אל העבר. זה כאב כל כך.

ובכל זאת, המחשבות והזכרונות באו. לחשוב עליהם, על איך שהם היו עושים ועל התגובות שלהם. להיזכר ברגעים שונים, לעולם לא מבפנים.

הדמעות החלו להתגלגל על לחייה, בדיוק כפי שידעה שיקרה. אבל זה לא באמת שינה לה. היא ידעה שהפעם היא לא תוכל לעצור אותן. היא ידעה שהפעם המרפא היחיד יהיה הזמן. הזמן, ועזרה. עזרה של האנשים היחידים שאינם שם, היחידים שעוד אכפת להם.

So stand in the rain

Stand your ground

Stand up when it's all crashing down

היא ידעה שהעולם שלה התמוטט, התרסק, נהרס. בפעם השלישית, או הרביעית, או העשירית. היא הפסיקה לספור אחרי הפעם השניה. זה כאב עוד יותר.

ולשבת כך, להיזכר בעבר, לראות את היופי של העולם שלה לפני, או את הדיכאון שהיה שם לפני כן, או אולי את הוורוד וחסר הדאגות שהיה לפניו.

You stand through the pain

You won't drown

And one day, whats lost can be found

היא עברה את זה פעם אחר פעם. אבל הפעם זה היה שונה. הפעם היא פחדה שהיא לא תתאושש.

היא קיוותה שזה לא ייגמר. היא ידעה שהיא יכולה להיות חזקה מספיק. ובכל זאת, היא לא מצאה את הכוחות. מצד שני, היא גם לא מצאה את הכוח להישאר במקום, לשקוע בשינה עמוקה ולהמתין.

She won't make a sound.

Alone in this fight with herself and the fears whispering if she stands she'll fall down

היא הביטה סביבה, אך לא נעה כלל. היא חשבה עליהם, אך כל פעם חזרו האחרים, הפחדים.

היא היתה שקטה כל כך, שניתן היה לחשוב שהיא נעלמה. אך היא ידעה שלא, וגם ידעה שרק למעטים זה ישנה.

ובכל זאת, היא פחדה.

She wants to be found.

The only way out is through everything she's running from wants to give up and lie down.

היא לא היתה מוכנה לזה. היא לא יכלה לעשות את זה. היא רצתה לישון, לגמור כבר את הכל. לעצור את הסיוט המתמשך.

אבל למרות זאת, הם היו שם. והן לא נתנו לה לעצור. היא רצתה כל כך, אבל היא לא. היא בכתה בגלוי כעת, כואבת.

היא נעלמה שוב.

So stand in the rain

Stand your ground

Stand up when it's all crashing down

You stand through the pain

You won't drown

And one day, whats lost can be found

והכל נעלם שוב. הם אינם. היא נעלמה, כבר לא תחזור.

זה כאב כל כך, לראות שוב את הכל מתרסק, מפסגת ההר אל התהום. אל התהום הבלתי נגמרת, אל התהום שהיא פחדה לש אתצליח לצאת ממנה.

You stand in the rain.

השיר נגמר שוב. היא התעוררה והביטה סביבה. דבר לא השתנה.

היא השתוקקה לחזור לשם, אך לא רצתה. פחדה. היא הפעילה את הנגן שוב ועצמה את עיניה.

לשקוע היה קל כל כך. פשוט, לזרום עם הדמעות.

כן. זה פשוט מזכיר לי אותה. אותם.