לחייך באמת בפעם הראשונה מזה הרבה זמן. לשמוח באמת, לדעת שזה ימשיך ככה כל היום, להיות מאושרת באמת.

זאת אמנם רק תגובה אחת קטנה וטובה, אבל זה באמת משמח לראות שאנשים אוהבים את מה שאני עושה, ונותנים כל מיני טיפים והצעות בשביל לעזור. וזה משמח לראות שאני לא עושה את זה סתם [מלבד בשביל להרגיע את המוח שלי, שממשיך לחשוב על דרכים בהן הם יוכלו להיות ביחד], וזה משמח לקבל תגובות כאלה.

וזאת הפעם הראשונה מזה כמעט ארבעה חודשים שאני באמת אחייך כל היום... או לפחות רובו. עד רבע לחמש.

ובכל זאת, אני לא חושבת שזה ייעלם רק בגלל זה. לא, אני יודעת שלא.

ולגמור ככה את החופש מרגיש טוב.

אז כן, אני מניחה שהגיע הזמן לחייך קצת, ולא סתם לשניה או להעמיד פנים בשביל שיעזבו אותי בשקט. [אולי מה שהייתי צריכה לעשות מלכתחילה זה מה שצ'ייס עשה בפרק אחרי שקמרון עזבה- להכניס למישהו אגרוף בפרצוף. רק כדוגמא].

אבל הנקודה היא שזה מרגיש טוב, לחייך באמת אחרי כל כך הרבה זמן.

ואולי, רק אולי, זה יעזור, ייתן עוד דחיפה קטנטנה בדרך הארוכה שתהיה לי השנה בלתקן את כל ההרגלים הלא נכונים, לשפר את עצמי - והעבודה הכי חשובה, להצליח לטפס בחזרה למעלה, לכיוון האור. ואני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהן בקטע הזה, אגב.

מקווה שכולם יחייכו היום, כי זה היום האחרון שיש לנו לחייך [סתםXD].

אןD:

עריכה:

ולא נזכיר את "Lost City" ו-"New Order" שהרגע ראיתיD:

אוי, ג'ק, ג'ק, ג'ק. אנחנו מיואשים לגמריXD

אם כי זה לא רק ממנו, ככה שזה בסדרXD

והמו"מ/תיווך שאליזבת ודני עשו בפרק היה מגניב. באמת חבל שלא היו לנו כאלה [יעני, תיווכים בבריתות] גם באטלנטיס. אבל זה היה מגניב כאןD: