שם הפיקצר: H is for 'Huddy'.

שם הכותבת: אן.

פאנדום: האוס.

דירוג: PG13 ?

שיפ: האדי, אוביוסלי.

וויתור זכויות: פוקס.

תקופה: אחרי "What Now?", פרק ראשון בעונה השביעיתD:
הערות: האדי פוראבר.

*אה, כן, ובשביל הפרוטוקול, אני בפרק 16 [עוד לא ראיתי] של העונה השישית [לפי זה שהראשון הוא שניים]. פשוט ראיתי בטעות את סוף העונה, ככה שרק בגלל זה אני יודעת מה קורה. אז אם יש טעויות עלילה משהו... זאת לא אשמתיD:

"למרות הבית החדש שלי והארוס שלי, אתה הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו. אני רק צריכה לדעת אם מערכת יחסים בינינו תעבוד".

"את חושבת שאני יכול לתקן את עצמי?"

"אני לא יודעת".

"כי אני האדם הדפוק ביותר בעולם".

"אני יודעת".

התה כבר היה כמעט מוכן. הוא ניגש אל הארון, לקח את קופסאת הסוכר ושפך קצת אל תוך הקומקום. לאחר מכן הוא פנה אל המיקרוגל, מוכן לחמם לעצמו ארוחת ערב. הערב לא היה לו כוח להכין לעצמו אוכל.

הבית היה שקט בצורה מוזרה למדי, דבר שאפשר למחשבותיו לשוטט ולו לחשוב על היום הקצר שעבר עליו. הוא היה יום רגיל ככל הימים - טוב, לא, ממש לא "ככל הימים" - אבל הוא הרגיש קצר כל כך בשבילו. זה היה מוזר מבחינה מסוימת.

המיקרוגל צפצף, מתריע בפניו שהארוחה מוכנה. הוא הוציא את האוכל ואז מיהר להוריד את התה החם מהאש. זה הזכיר לו את ניסיון הפריצה של ווילסון לביתו, והוא הסתובב לרגע לאחר שמחשבה חלפה במוחו. כן, הוא השאיר שם את החרב. כדאי שהוא יחזיר אותה למקום.

הוא סידר את האוכל וניגש לסלון. הטלוויזיה כבר היתה דלוקה, והוא התיישב והעביר ערוץ. היתה הערב תחרות של משאיות ענק, והוא לא התכוון לפספס את זה. אבל כמובן שזה היה הדבר האחרון שבו הוא הצליח להתרכז באותו הרגע.

"אני אוהבת אותך. הלוואי שלא הייתי. אבל אני לא יכולה לשלוט בזה".

"'אוהב'. לא ראית 'אוהב'."

"לא חשבתי שתיקחי את כישרון המשחק הירוד שלי קשה כל כך".

"למה לא אמרת לי שאתה אוהב אותי?"

זה היה היום הכי טוב שהיה לו בזמן האחרון... בשנים האחרונות... או שככה לפחות הוא הרגיש באותו הרגע. חידות היו דבר אחד, דבר פנטסטי שסביר להניח שהוא היה מתמכר לוויקודין שוב בלעדיו, אבל קאדי...

הוא לא סיים את קו המחשבה הזה, אלא חזר לצפות בתחרות. הוא פספס כמה דקות, כך שלקח לו רגע עד שהבין מה קורה באותה הנקודה, אבל הוא הצליח לבסוף, ובעודו אוכל הוא ניסה לחשוב רק על התחרות. זה לא היה קשה מדי... נגיד שלא.

"תמיד רציתי לפתוח בקבוק שמפניה עם אחד מהדברים האלו," הוא החזיק חרב בידו, למרבה השעשוע. "כדאי שתעמדי מאחוריי".

"טוב".

הוא הכה בבקבוק, שנשבר לרסיסים. השמפניה נשפכה כולה. "נראה לי שאולי... עשיתי את זה קצת לא בסדר," ושניהם צחקו. אי אפשר היה שלא לצחוק.

היה שקט בבית כשהיא חזרה. רייצ'ל ככל הנראה כבר ישנה, לשמחתה. היא שיחררה את האומנת במהירות ואז פנתה להכין לעצמה משהו קל לשתות ולאכול. לאחר מכן היא פנתה לאכול בסלון, חושבת על אירועי היום שעברה. היא נזכרה לפתע ששכחה להדליק את הטלפון הנייד שלה, ומיהרה לעשות זאת. אם כי, איזה שיחות היא כבר תקבל באמצע הלילה? האוס היה היחיד שדאג להעיר אותה באמצע הלילה בקביעות.

היא חייכה כשחשבה על כך. על האוס. עליהם. שניהם היו מאושרים סוף סוף, קיבלו את מה שרצו במשך שנים ופשוט סירבו להודות בכך. טוב, האוס סירב להודות בכך, עד לפני כחצי שנה, לפחות. היא תמיד ידעה שהיא מחבבת אותו קצת יותר משהיא אמורה, אולי.

"הפעם היחידה בה אתה מפחד היא כשאתה מאושר. אתה לא מצפה שהוא יימשך".

"משום שהוא לא".

"אתה לא יודע זאת".

"עוללתי לך דברים נוראיים. ואעולל לך שוב דברים נוראיים. אבל בגלל רגע מטופש אחד עם ילדה גוססת וערימת הריסות בניין את חושבת שהשתניתי. תגידי לי איפה אני טועה". הוא התחנן שהיא תגיד את זה, שהאושר שלו יימשך.

"אני לא רוצה שתשתנה. אני יודעת שאתה מתוסבך. אני יודעת שתמיד תהיה מתוסבך. אבל אתה האדם המדהים ביותר שהכרתי. ותמיד תהיה... האדם המדהים ביותר שאי פעם הכרתי. אז אלא אם אתה הולך להיפרד ממני, אני הולכת הביתה עכשיו".

היא נישקה אותו קלות על שפתיו וקמה. הוא אחז בידה לרגע ארוך ואז הביט בה. "אני אוהב אותך".

"את לא מתכוונת... כן, את כן מתכוונת. לא, לא..."

"זה בסדר. אני אוהבת אותך".

ועכשיו זה היה "הם". האוס וקאדי היה סוף סוף האוס וקאדי. ה' כבר לא היה האוס... ה' היה עכשיו האדי. ושניהם היו מאושרים מכך.

לא יצא משהו, אבל אני עדיין לא מסוגלת לעשות שומדבר שקשור אליהם כמו שצריך, אז...D:

יא, הופלס רומאנטיקXD

ת"ב.