נמאס.

נמאס שאנשים כאן חושבים שהם יודעים הכל. נמאס ש"אני תמיד צודק ואם אתה לא מסכים איתי אתה טועה". נמאס מלחתוך בכביש ולגרום לתאונות דרכים בזו אחר זו. נמאס מהמזג הארור והמטופש של כל בן אדם שני שחי כאן. נמאס מכמה שאנשים רדודים, מהטלוויזיה הנוראית ומהמוזיקה הזוועתית.

נמאס.

כי כמובן שאם אתה חותך את ההוא בכביש, עכשיו אתם תתחילו להחליף קללות במשך שעתיים ולנסוע במקביל - לא משנה לאן כל אחד מכם התכוון לנסוע - ולחתוך אחד את השני כל הזמן בתור נקמה. ובסוף תגרמו לתאונת דרכים - אבל למי אכפת מזה?

וכמובן שאם אני אומר משהו ואני עוד לא הגעתי לגיל צבא, אז אני טועה. כמובן שהמבוגרים תמיד צודקים. באמת, מה לימדו אותנו בגן?

ולא לשכוח את זה שאנחנו [ובאנחנו הכוונה לאנשים שחיים כאן, לא בקטע של מדענים ושטויות כאלה. מובן שהם לא ישראלים מלאים] לא מבינים כלום בחצי מהתחומים שאנחנו מתעסקים בהם, אבל אם אנחנו אמרנו- אנחנו צודקים. ולא נדון בכך שכל מערכת שלישית כושלת בארץ הזאת, ושמערכת החינוך לא מסוגלת להתמודד עם בני נוער, ושכל שר ומפכ"ל ו-וואטאבר שלישי מואשם בתקיפות מיניות או בהסתרת כספים או בכל דבר אחר. כמובן.

ובאמת, אתם לא מבינים שכל האלימות שיש ברחובות ובבתי הספר ובמועדונים ובכל מקום אחר זה טוב? אתם לא מבינים שכולנו צריכים להיות אלימים? אחרי הכל, אף אחד לא עושה כלום בנוגע לזה - או ליתר דיוק, לא מספיק, ואף אחד לא טורח לשנות את זה - ומעבר לזה, לא דנו בזה שהמבוגרים יודעים תמיד מה הם עושים ותמיד צודקים לפני חמש דקות? והם אלו שחותכים בכבישים, ומקללים אחד את השני ואין להם שום בעיה לגרום לתאונת דרכים רק בשביל להוכיח שהם צודקים. אז מה זה אמור ללמד אותנו?

וזה ידוע פשוט שהשטויות שאנחנו רואים בטלוויזיה זה הדברים הכי עמוקים בגלקסיה, והמוזיקה שאנחנו שומעים היא הכי טובה בעולם. עזבו המוזיקה שאנחנו שומעים- המוזיקה שיש בשתיים וחצי חנויות דיסקים שעדיין קיימות בארץ. אתם קוראים לזה מוזיקה?

נמאס גם מזה שלאנשים כאן אכפת רק מעצמם. אנחנו יודעים להיות יופי של מדינה כשזה מגיע לשחרור שבויים ודברים כאלה- רבע בעד, שמינית נגד ולשאר בכלל לא אכפת. "מה? למה שזה ישנה לי? זה קורה להם, לא לי. לא כאן - שם. אז שיסתדרו בעצמם".

הכי מצחיק זה שמחנכים אותנו לאכפתיות ושטויות כאלה. לא שמישהו באמת מקשיב לזה [מלבד אנשים שכבר היו כאלה מלכתחילה], אבל זה באמת נחמד להקשיב למורים מקשקשים על משהו כלשהו ולחלום בהקיץ בינתיים.

והמורים... לא, אני אפילו לא אתחיל לדבר על מערכת החינוך כאן. זה דבר אחר לגמרי.

שכחתי, אגב, להזכיר את העובדה שברגע שאתה מצליח משהו- אנשים מיד חייבים להתנכל אלייך, לעקוב אחרייך לכל מקום, להרוס לך לגמרי את החיים ולא משנה מה באמת קורה בהם. אבל אני לא יודעת, אני מניחה שזה קורה גם במדינות אחרות. פשוט כאן זה או להלל מישהו ולנשק את האדמה שעליה הוא דורך או להשמיץ אותו. כמובן.

אבל מה שבאמת מרגיז אותי זה ההתנהגות של אנשים כאן. שאנשים יודעים רק מה טוב בשבילם [גם זה כמעט אף פעם לא, אבל הם חושבים שכן - אז מי אני שאתווכח? שיהרגו את עצמם. אני רק אהנה מזה], אבל אך ורק בשבילם, לא בשביל אף אחד אחר, והאמת היא שגם בכלל לא אכפת להם מזה. שאנשים כאן יעשו הכל בשביל להוכיח שהם צודקים, גם אם זה אומר לדרוס כמה אנשים בדרך, להטיל שלוש פצצות אטום ולגרום לתאונה שתגרום להרס של בלוק בניינים שלם. [למי אכפת? העיקר שהם צודקים]. שאנשים מתעלמים מכל דבר שסותר את דעתם, מתעלמים מכל בנאדם שלא הגיע לגיל שלהם עדיין [אלא אם הם מורים, ואז הם סתם מתייחסים אליהם זוועה], ובכללי ממש "שיא הנחמדות".

כן, כזה הוא המצב במדינת ישראל היום. אולי הוד מעלתם שחיים בחברה העליונה או משהו לא מרגישים את זה, אבל אנחנו כן. לעזאזל עם "אנחנו" במדינה שלא אכפת לה מאף אחד- אני כן. ולי זה נמאס.

אז וואלה, תאמינו לי שכבר לא אכפת לי. תבינו כשאני אומרת שנמאס לי לחיות במקום הזה, שמצדי אני אתחיל להעמיד אנשים בשורות ולירות בהם. היה לי משהו לא מציאותי נגד האמריקאים, אני מודה, אבל כאן זה מאוד מציאותי. כי לי נמאס לחיות במדינה כזאת. לי נמאס לחיות במדינה שבה כל בן אדם דואג רק לעצמו, ואם הוא יחריב בדרך את כל המדינה... למי אכפת?

אז זהו, שלי.

הכי מצחיק זה שיש כל כך הרבה מה לעשות... ואף אחד לא עושה כלום.

מה זה, גאה במדינה הזאת. חה.

ואל תבינו לא נכון- עד לפני שעה הייתי גאה לחיות כאן, להיות חלק מהמדינה שלנו ומהעם שלנו.

עכשיו אני כבר לא כל כך בטוחה. [אני מניחה שכן. כנראה].

אן.