הפרק של האוס ששודר ביום רביעי האחרון [יעני, אתמול]. פרק 14/15, תלוי איך סופרים, של העונה השישית.

ליתר דיוק, הפרק הזה שודר ב- 15/9, לפני חודשיים וחצי בערך. פשוט באותו הרגע התלהבתי כל כך לראות אותו, עד שהייתי חייבת לכתוב את זה. וכמו שניתן להבין, לא הספקתי לכתוב כלום. ככה שעכשיו אני יכולה להתחיל מההתחלה.

בקצרה, הפרק מדבר על נערה שחלק גדול מהחיים שלה הוא בבלוג שלה. או באינטרנט, ליתר דיוק. היא מפרסמת פוסטים יותר מפעם ביום, בעיקר על דברים שקורים לה, מספרת על החיים שלה ומכירה שם כל מיני אנשים. היא גם מסתמכת על עצות של אנשים שהגיבו לפוסטים שלה. למשל, אנחנו מגלים שאנשים שם גרמו לה להיות צמחונית באופן חלקי, וכשהיא צריכה לבחור בין מסתמים ללב היא שואלת את אותם הגולשים.

אבל זה לא העניין. העניין הוא להיתקל בדבר כזה. העניין הוא להיות מול המחשב, עם האינטרנט, זמן ארוך ביום, שהחברים הכי טובים שלך נמצאים באינטרנט ושאת חולקת כל הזמן את המחשבות שלך עם האנשים היחידים שמבינים אותך, ואז לראות את זה קורה בסדרת הטלוויזיה השניה האהובה עלייך- ואחת הנצפות ביותר בכל העולם.

Taylor: Look, when you were first telling me about why you love the Internet, you said that no one has to be alone again. Whoever you are, whatever you love, you can connect with someone. If you want to recreate the Boston Tea Party while dressed as imperial storm troopers, you can find the ten other people in the world that have always wanted to do that.

וזה בדיוק העניין. העניין הוא שלכולם יש עם מי להיות, שאין דבר כזה להיות לבד יותר. שאת החברים הכי טובים שלך הכרת דרך האינטרנט, והם בעצם היחידים שמסוגלים להבין אותך. העניין הוא שאתה יכול לדבר בצורה חופשית יותר מאשר עם אנשים שמכירים אותך, כי לפעמים אתה פשוט לא רוצה שאנשים שמכירים אותך מקרוב יידעו דברים מסוימים. לפעמים אתה לא רוצה שהם יידעו דברים, או שקל לך יותר לדבר באינטרנט. ובדיוק בשביל זה יש את זה.

היתרון באינטרנט, בדיוק כמו שהם אמרו בפרק, זה שאף אחד לא צריך להיות לבד יותר- לא מבחינת דברים שהוא אוהב ודברים כאלה, ולא מבחינת דברים שהוא צריך לפרוק ופשוט אין לו למי לומר את זה. אתה תהיה עם האנשים שמבינים אותך ושאוהבים את אותם כמוך, לא רק עם אדם אחד מתוך שלושים שאתה מכיר שבמקרה אוהב את אותם דברים כמוך.

וזה מה שיפה כל כך בנוגע לזה.

ואת זה אומרת מישהי שמחוברת לאינטרנט בצורה רצינית; מישהי שהחברים הכי טובים שלה מדברים איתה דרך מסנ ופורום, ושלא יכולה שלא לכתוב לפחות שלושה פוסטים ולפרסם דברים שהיא כתבה בחודש. לפחות, ואם יש לה זמן אז גם כל יום או יומיים אם אפשר.

זה, אגב, גם מה שאהבתי הכי בפרק. אני בכלל לא זוכרת מה היתה המחלה, מעבר לזה שזה היה עוד משהו מגניב, אבל אני כן זוכרת את הנערה הזאת מהפרק. אני כן זוכרת כמה מגניב היה לראות סוף סוף מישהו שאומר בדיוק את מה שאני טוענת כבר הרבה זמן, גם אם זה היה רק תסריט ורק בטלוויזיה. וזה הפך את זה, לדעתי, לאחד הפרקים הטובים של העונה.

וזה בדיוק מה שהכי אהבתי בפרק הזה.

בהחלט.

אן.

אני מניחה שזה יצא קצת עקום, אבל זה מה שזה. ואין דרך אחרת לתאר את זה.

וכן, זה בהמשך לפוסט הקודם.