שם הפיקסונג: Fall.

שם הכותבת: אן.

פאנדום: מקורי.

דירוג: PG.

וויתור זכויות: לג'ונאס, על השיר.

http://www.youtube.com/watch?v=4jiOEWn1JWA

Fall. / Jonas.

On the edge

of something real

I have a choice,

but I don't know what to feel

היא עמדה על הצוק, מביטה במים השוצפים. הם שיקפו את מצב רוחה, שנע בין כואב לזועם. זה היה כל כך קל פשוט לעשות את הצעד האחד הזה, להניח לעצמה לאבד שליטה בפעם האחרונה בחייה.

היא פחדה. היא העמידה פנים שהיא לא פחדה במשך זמן ארוך כל כך, עד שהיה לה קשה להודות בכך. אך למחשבה על המים השחורים כמעט, על המעבר הזה ויותר מכל על איבוד השליטה, היא פחדה. והיא לא סתם פחדה, היא היתה מבועתת. ועם זאת, היא חשה התעלות, שמחה חסרת גבולות.

ולמחשבה הזו היא רק פחדה עוד יותר. היא לא ידעה, לא הבינה את עצמה. ולפתע היא חשה שהיא צוחקת, מהיסטריה לא פחות מאותה התעלות שחשה מהרגע בו הניחה את רגלה על קצה הצוק.

Getting tired of all this fear

before I choose

let me know that you'll be here

let me know that you'll be here

היא לא היתה בטוחה מה לעשות. היא היססה. בפעם הראשונה מזה זמן רב כל כך, היא היססה. מבטה נע מקצה אחד לקצה השני, מתעכב על הגלים שמולה, על סערה רחוקה שנראתה באופק.

ואז לפתע היא פנתה והביטה אחורה, מחייכת קלות בקדרות. אך ברגע שהופיעה שם דמות חיוכה התרכך, מכיל בתוכו שמחה אמיתית בפעם הראשונה מזה זמן רב. חודשים, אפילו שנים. היא כבר לא ידעה.

אבל למראה הדמות היא חייכה, חיוך אמיתי של אושר טהור כמעט.

Cause i'm not afraid to fall

if you're the one who catches me

tell me that you'll be there when i'm

About to lose it all

הדמות התקרבה עד שניתן היה לראות את תווי פניה. אז היא נדה בראשה, מסתובבת שוב ופונה אל הגלים. נראה היה שהם נרגעו במעט, כמו מצב הרוח שלה. היא שאלה את עצמה, לא בפעם הראשונה מאז שהגיעה למקום הזה לפני שלוש שנים, האם יש לה קשר אל הגלים.

"תודה... שהגעת." היא אמרה בשקט, עדיין לא מביטה בדמות.

"את לא נראית מופתעת," היה כל שהדמות אמרה רגע ארוך לאחר מכן, והצעירה שעמדה על קצה הצוק נדה בראשה.

"את תמיד כאן," היא אמרה חרישית, למראית עין מדברת יותר אל הגלים מאשר אל הדמות שעמדה מאחוריה. אך אף אחת מהן לא חשבה כלל על האפשרות הזאת. הן ידעו את האמת.

you're the one who helps me see

that sometimes it's ok to fall

"את צריכה את זה," הדמות השיבה בפשטות, צועדת עוד צעד אחד לכיוון הצעירה. נראה שהיא לא שמה לב לכך, והדמות הרשתה לעצמה להתקדם עוד צעד או שניים. "את צריכה שמישהו יראה לך שהכל בסדר-".

"הכל לא בסדר," היא מלמלה, נדה בראשה.

"זה בסדר," הדמות אמרה בשקט, מניחה יד על כתפה של הצעירה שעמדה מולה. "זה חלק מהחיים. כולם עוברים דברים כאלה, וזה בסדר. הכל יהיה בסדר".

When I'm far away from where you are (where you are)

It's ok, cause we're under the same stars

I'm laying down this heavy load (heavy load)

היא חשבה לרגע, מביטה אל האופק, אל הסערה המסתחררת שהלכה וגדלה, הלכה והתקרבה אל המקום שבו היא עמדה. היה לה קשה להאמין בכך, קשה מתמיד. היא עוד יכלה להאמין לזה בכל זמן אחר, להתייחס לזה כאל אמת ולעבור הלאה. אבל היא לא היתה בטוחה שתוכל לעשות זאת גם הפעם.

היא ידעה שאם היא רוצה להישאר מי שהיא, להישאר עם האנשים שאהבה, היא חייבת להירגע, לראות את ההיגיון שבדבריה של הדמות. אבל היא לא יכלה.

"אני לא יודעת," היא מלמלה לבסוף. "אני לא יודעת. זה נראה... הפעם אי אפשר. כבר אין איך," היא לא הסכימה להודות בזה עד לאותו הרגע, עד ששמעה את הקול הזה שהתגעגעה אליו כל כך.

Maybe now I can finally let this go

I can finally let you know

"כמובן שיש," הדמות השיבה כמעט מיד בקול רך, והיא כמעט יכלה לראות את המבט בעיניה של הדמות, על אף שעדיין לא הסתובבה אליה. היא ידעה. "תירגעי. הכל יהיה בסדר".

ואז היא נשברה, קורסת לפתע על הצוק. הדמות מיהרה לכרוע לצדה, מחבקת אותה בעדינות, בעוד הדמעות זורמות מעיניה בשטף והיא ממלמלת כמה מילים לא מובנות, בקושי מסוגלת להירגע. ויותר מזה, בקושי רוצה להירגע.

That I'm not afraid to fall

If you're the one who catches me

Tell that you'll be there when I'm

About to lose it all

You're the one who helps me see

That sometimes it's ok

To fall

אך למגעה של הדמות היא נרגעה אט אט, ולבסוף נותרה ישובה שם עם שבילי דמעות על פניה ועיניים נוצצות מדמעות שכבר לא ירדו. היא כבר לא פחדה. כבר לא כאב לה, אולי מלבד כאב מרוחק כלשהו בלבה, כאב שלעולם לא ישכח.

"רואה?" חיוך קל, מלא רוך, הופיע על פניה של הדמות, והיא לא יכלה שלא לחייך קלות בתגובה. "הכל בסדר".

היא נדה בראשה. "לא, עדיין לא," היא השיבה, מביטה למעלה, אל עיניה של הדמות. "אבל," היא הוסיפה לאחר רגע של מחשבה, "צדקת. זה בסדר. ואולי... אולי יום אחד הכל יהיה בסדר. אבל עדיין לא".

הדמות הביטה בה לרגע ארוך, שואלת את עצמה אם היא עתידה לומר דבר מה נוסף. אז היא הוסיפה בשקט, בקול יציב, "אבל אני לא מפחדת".

Oh Oh Oh (Cause I'm not afraid to fall)

Fall Oh Oh Oh (If you're the one who catches me)

"אני יודעת... שכמו שתמיד היית כאן," היא הביטה בדמות, ניצוץ של תקווה במבטה, "תמיד תהיי כאן," הדמות הנהנה קלות לאישור, מעשה שלא היה דרוש מבחינת שתיהן, בדיוק במו המשפט. "לא משנה מתי, לא משנה למה או איך, או כל דבר אחר. תמיד".

When I'm About to lose it all

You're the one who helps me see

That sometimes it's ok

"ואז הכל יהיה בסדר. רק תאמיני בזה," הדמות החלה לקום באיטיות, עוזרת גם לצעירה לקום. כשראתה את מבע הפקפוק הקל על פניה היא הוסיפה בלחישה רכה, "וגם אם לא, אני תמיד אהיה כאן. אף פעם לא רחוקה. אל תדאגי," היא אמרה ברכות, והצעירה הנהנה.

It will be okay

"זה בסדר," היא חזרה על המילים שהדמות אמרה דקות קודם לכן, דקות שנראו כמו שעות, והדמות הנהנה. "וזה תמיד יהיה".

"את רואה? את לומדת," השתיים חייכו קלות, ואז פנו להביט באוקיינוס. "אף פעם אל תשכחי את זה. זה תמיד בסדר. ואני תמיד כאן בשביל לעזור, אם תצטרכי שוב עזרה".

That sometimes it's ok, to fall

היא הנהנה והביטה בדממה בים ובסערה המתקרבת. היא נרגעה והיתה לעצמה שוב. היא לא ידעה מה יקרה בפעם הבאה, לא בוודאות. היא רק ידעה שהכל יהיה בסדר. היא רק ידעה שכל עוד הדמות איתה, הכל יהיה בסדר. תמיד.

אולי... אולי זה בסדר.

אבל רק אם יש מישהו מאחורייך, מישהו שתמיד יעזור לך, לא משנה מה קורה ואיך הוא. מישהו שתמיד זמין.

אולי.