אני נחושה בדעתי שאת הפוסט הזה אני גם אתחיל וגם אגמור היום.

מחוננים הם אנשים מאוד בודדים.

מעולם לא הרגשתי את זה. כשהגעתי לכיתת מחוננים הייתי קטנה מכדי שיהיה לי אכפת. אז בכל מקרה לא היה לנו הרבה דברים אינטיליגנטיים לדבר עליהם - וזה לא רע. לכל אחד מגיעה ילדות. גם אחרי זה, הייתי מוקפת באנשים שהיו ברמה שלי. פחות או יותר. היום, כשישבתי בשיעור מתמטיקה וכולם עשו חזרה על משוואה עם פרמטר ואני המשכתי לבד עם חשבון דיפרנציאלי, פתאום הבנתי את זה.

המנהלת של בית הספר הקודם שלי, עם כיתת המחוננים, הזהירה שיהיה קשה, שהאנשים האלה בכלל לא ברמה שלי. אבל בסופו של דבר, הכוונה לא היתה לדבר איתם על פיזיקה תיאורטית או לשחק באינטגרלים. אני מודה, לא חשבתי שזה יהיה קשה כל כך.

ופתאום הגעתי לכיתה הזאת. ובמשך אחד עשר ימי הלימודים האחרונים, גיליתי שאין ביני לבינם שום דבר משותף. פאקינג שום דבר. אם היה משהו, אולי פחות הייתי שמה לב להבדלים האלה, לעובדה שאני לומדת את כל החומר בכימיה בפעם השלישית ושחזרתי לכיתה ח' במתמטיקה. אולי. אבל באמת ובתמים אין שום דבר שיחבר אותי לאנשים האלה. כן, למחנכת החדשה אני אומרת שאני מחפשת קליטה מהירה וכל השטויות האלה. בבית אני מספרת כמה שמשעמם לי, ובסופו של דבר רע לי, בכיתה הזאת.

כי גם אם אתה חברותי, הרבה פעמים אתה מגלה שאין לך טעם בכלל לנסות לדבר עם האנשים האלה. כן, יש מדי פעם אנשים שאפשר לדבר איתם על דברים אחרים. אבל גם איתם, לפעמים אתה רץ מהר כל כך שאין להם בכלל מושג מה אתה רוצה. מה שמשאיר למחוננים את המחוננים האחרים כאפשרות העיקרית כחברים.

זה מצחיק, האמת. אנשים לפעמים רואים אותם כאנשים יהירים ומרוחקים שחושבים שהם טובים יותר מהחברה ומסרבים "להתערבב עם שאר הטיפשים", אם לנסח את זה ככה. וזה נכון, אנחנו באמת חכמים יותר מכולם. אבל אנחנו לא מתרחקים מהחברה כי אנחנו חושבים שאנחנו טובים ממנה, אלא פשוט כי אין לנו ברירה. כשאנשים סביבך לא מסוגלים להבין מה אתה רוצה, לא מסוגלים להתקדם בקצב שלך, אתה בסופו של דבר מתייאש ומתקדם לבד, לא?

אני מתכוונת, תחשבו על זה מנקודת המבט שלכם רגע. אתם יושבים עם מישהו ברמה הרבה יותר נמוכה משלכם, ואתם רוצים לדבר על משהו. יכול להיות במקרה שזה משהו שהוא מבין, ואז לא תהיה בעיה. ויכול מאוד להיות שזה משהו שייקח לו קצת זמן לקלוט. אז אתם מסבירים, ומסבירים, ובסופו של דבר נמאס לכם ואתם חוזרים להיות עם האנשים הרגילים, לא?

וזה בדיוק מה שקורה אצלנו. הבעיה היא שרוב האנשים בעולם הם לא מחוננים. מה שקצת מקשה גם עליכם וגם עלינו.

לזה מנזה נוצר, אגב.

וזהו. אחרי שיעור מתמטיקה היום, כשזה עבר לי בראש בפעם הראשונה, פשוט הרגשתי שאני חייבת לכתוב את זה. להסביר את זה. לדבר על זה.

אן.