את הולנטיין הקודם הקדשתי לאהבה שלי באותה התקופה, לאורך יותר משנה. אני מניחה שגם את הולנטיין שלפניו הקדשתי לו. [ממעבר בבלוג במהלך כתיבת הפוסט הזה ראיתי שגם את הולנטיין של 2010 הקדשתי לו... אני מניחה שאהבתי אותו ככה במשך יותר זמן משחשבתי]

את הולנטיינים לפני זה אני לא כל כך זוכרת - אני מניחה שהם הוקדשו לאנשים שונים או בכלל לא, תלוי אם הייתי מאוהבת באותה התקופה. היו לי את הקראשים שלי, כמו לכל אחת.

את הולנטיין הזה אני מקדישה למלאכים שלי.

לא, אני לא מאוהבת באף אחד מהם. אני לא מאוהבת, לא בא' [ה-BFF], לא במ' ובש', ובטח שלא במר ג' וב-IG, למרות שנורא קל להתאהב בהם, בטח ובטח כשכבר הייתי מאוהבת במר ג' למשך תקופה. אבל לא, אני לא מאוהבת בהם.

אבל הם כולם חלקים חשובים מהחיים שלי. ואת כולם אני אוהבת, בדרך זו או אחרת. את ש' אני אוהבת כמו אבא, בעוד שאת מר ג' אני אוהבת כמו חבר טוב מאוד. אבל זה לא משנה איך אני אוהבת אותם - מה שחשוב הוא שאני אוהבת אותם ויותר אסירת תודה משאפשר להביע במילים. איך מר ג' אמר לי פעם על אהבה? "אני לא יכול להסביר את זה בצורה הגיונית כמו שאת מבקשת". אז הנה, מר ג'. אני יודעת מה זה אומר.

אני מניחה שבסופו של דבר, רק רציתי לכתוב כאן שאני מקדישה להם את הולנטיין הזה. אני מקדישה אותו להם ומקווה שהוא עבר לכולם בצורה טובה [גם אם את א' זה בכלל לא מעניין], ושיהיה להם סופ"ש נהדר.

אני לא יכולה אפילו להתחיל לתאר כמה אני דואגת להם וכמה אני אוהבת אותם. אני מקווה שהם בסדר. אני יודעת שהם מלאים באהבה ומוקפים באהבה, ואני מקווה שהם באמת בסדר.

♥

אן.