אני כל כך שמחה שהתקשרתי אליו.

אני לא רגילה לכתוב על המלאכים האחרים שלי- בתקופה שבה ש' ומ' היו במרכז החיים שלי, לא ממש הייתי בבלוג הרבה. גם כשמר ג' נכנס לחיים שלי לא הייתי הרבה ליד הבלוג, אבל בסופו של דבר קצת התחלתי לחזור לזה, במיוחד אחרי שהתחלנו עם כל הדיונים הפילוסופיים שלנו. אבל גם אז, לקח הרבה זמן עד שהתחלתי לכתוב עליו. היום אני רגילה לכתוב לו, אבל הוא היחיד שאני רגילה לכתוב לו/עליו.

בכל מקרה, היום פגשתי את MIG לשיעור אחרון לפני הבגרות הארורה במתמטיקה. אני יודעת, זה לא יפה מצדי לדבר עליה ככה, במיוחד כשמתמטיקה זה המקצוע האהוב עליי (יחד עם פיזיקה ורפואה, כמובן). אבל הבגרות הזאת... וול, היא עוד תהיה המוות שלי.

זה דורש קצת חומר רקע, אז אני אסביר קצת- בכיתת המחוננים הצטיינתי במתמטיקה. הצטיינתי במתמטיקה כי, טוב, יש לי ראש ריאלי ואני טובה בזה, מבינה מהר ואוהבת את המקצוע. היתה לי חברה שתמיד היינו יושבות ביחד ומנסות לפתור תרגילים קשים. היה תרגיל אחד שלקח לנו שבועיים לפתור, אבל בסוף הצלחנו. נהנינו מהאתגר. כשעברתי לכיתה החדשה בשנה שעברה חלה ירידה לא מוסברת בציונים שלי. זאת לא ירידה מתשעים לשמונים, זאת ירידה משמונים וחמש-תשעים וחמש לנכשל. לך תבין.

קצת אחרי שהתחלתי לדבר עם מר ג' השנה הוא שאל אותי מה עובר עליי עם מתמטיקה. מעניין אותי לדעת מי פנה אליו עם זה- המורה שלי למתמטיקה או המחנכת שלי או שהוא פנה אליהם בהתעניינות לגבי הציונים שלי (אני מאמינה שזה הראשון אבל לא משנה), אבל זאת לא הנקודה. הנקודה היא שהוא אמר שכמו שהוא מכיר אותי, הוא לא חושב שזאת בעיה של הבנה, ושהוא מכיר בדיוק את הבנאדם שיכול לעזור לי. MIG. אחיו.

בקיצור, הוא נתן לי את הטלפון. במשך שבועיים התחבטתי עם עצמי אם אני רוצה לעשות את זה, אם אני מודה שאני צריכה עזרה, אם אני מודה בחולשה... אם אני מודה שאני, המצטיינת במתמטיקה, לא מצליחה פתאום ולא מבינה למה. אני חושבת שאמא שאלה אותי מתי אני מתקשרת כמעט כל יום, וכמו כל טינייג' טוב, אמרתי לה ש"אני אעשה את זה עוד מעט". ועוד מעט עבר, ובסופו של דבר עברו שבועיים עד שהחלטתי בסוף לעשות את זה. ברגע אחד של נחישות החלטתי שאני עושה את זה.

והנה אנחנו היום, חצי שנה אחרי זה, ואני אומרת לעצמי שזאת אחת ההחלטות הכי נכונות שעשיתי אי פעם.

אני לא בדיוק יכולה להסביר את זה, האמת, ואני לא בטוחה שאני רוצה להסביר את זה. בפעם האחרונה שבה ניסיתי לשים תוויות על דברים זה נגמר רע (אהממרגאהמ). אז אני לא אנסה לשים על זה תווית, אבל אני כן אגיד ש- אני רגועה בסביבתו, וזה כמעט אף פעם לא קורה לי עם אנשים חדשים, אני נהנית איתו (אנחנו עושים דברים מגניבים<:), ואני סומכת עליו. אני יודעת שאם אני אצטרך עזרה הוא שם, ואני יודעת שאני יכולה לסמוך על זה שמה שהוא מייעץ לי לעשות זה הדבר הטוב בשבילי. נכון, אני מתווכחת לפעמים, אבל גם עם מר ג' התווכחתי. אני פשוט בנאדם כזה.

אז ברור שלמרות שאני מתחילה להרגיש בטוחה ביכולות המתמטיות שלי שוב, אני קצת בלחץ לקראת הבגרות מחר. אני ממשיכה במסורת ה-ללכת לישון מאוחר כדי להתעורר מאוחר ולהיות ערנית בבגרות (מי האידיוט שקבע אותה בשלוש?!?!?!). אבל בשביל להרגיע את עצמי ולהבטיח שאני אהיה בסדר... וול, קבעתי איתו להיום.

קיבלתי (עוד) טיפים, בהצלחה וחיבוק.

ועכשיו אני אפילו רגועה.

יאללה, נעבור את מחר והחיים כבר יהיו טובים יותר! בהצלחה לכל הניגשים מחר! 806 here we come!

אן.

אוי, שכחתי שרציתי לפרסם את זה בדיוק בחצות. מילא. עכשיו בחזרה למרתון סדרות שלי.