אני מתגעגעת.

כבר אמרתי לך שהשבוע יוצא לי לחשוב עלייך הרבה. אני לא יודעת למה זה... זה פשוט יצא ככה. חברה שלי נמצאת עכשיו בפראג, וכל פעם שהיא מפרסמת תמונות השם שלך עובר בראש שלי. אמא שלי אומרת שכבר אי אפשר לדבר איתי, מרוב שכמעט כל דבר מזכיר לי אותך או את אחיך, ולמרות שאני אומרת לה שזה לא נכון, האמת היא שאני די מסכימה עם זה. העניין הוא שאתה היית חלק חשוב כל כך בכל כך הרבה תחומים בחיים שלי... שאי אפשר שזה לא יקרה.

סיפרתי לאמא אתמול על הדברים שדיברת עליהם עם הבנות, הצדפות והמאכלים האלה, ואז היא בטעות אמרה משהו על זה שאיתן זה בסדר לדבר ככה. ואני מצאתי את עצמי חושבת, "כן, כי אני הבעייתית, לא הן". אתה בטח יכול לתאר לעצמך איך מצב הרוח שלי נראה אחרי זה.

אתה זוכר פעם, כשהיית נתקל בי אחרי מבחנים והיית שואל איך הלך לי? אני זוכרת את זה במבחן בהיסטוריה ("אצל בסדר זה כל דבר בין עובר למאה", וזה כל כך נכון), ובמבחן בלשון חודש לפני זה... אני לא ממש זוכרת אחרי איזה עוד מבחנים נתקלתי בך, אבל אם היו כאלה אני בטוחה שגם אז שאלת איך היה.

אתה זוכר כשהייתי שואלת אותך גם דברים על עצמך, ולא היתה לך בעיה לספר? או שלא הייתי שואלת במילים, רק מביטה בך בשאלה, ומיד היית מבין את זה ועונה. זה היה חופשי לגמרי אז, לא?

היה כל כך הרבה. היית שואל אותי מה שלומי ואם הכל בסדר. זאת לא הייתי רק אני ששואלת את זה, זה היה הדדי. ובגדנ"ע כשהתעניינת וחשבת שאולי דעתי תשתנה ואני אצליח להישאר לאורך כל הגדנ"ע? אני עדיין זוכרת אותנו עומדים מול חדר האוכל, אני בטלפון עם אמא, ואמא בדיוק שואלת אותי, "עם מי אתם מדברים?". וחייכתי והסתכלתי עלייך ואמרתי, "מר ג'", במין קלילות כזאת ואתה הסתכלת עליי בשאלה כאילו לא הבנת שדיברנו עלייך. או אם אתה לא רוצה לחזור בזמן כל כך הרבה זמן, אז אפשר לחזור לפברואר, כשכולם היו בפולין והגעתי לביה"ס בשביל לדבר איתך, למרות שלא אמרתי לך את זה, ועלינו לכיתה וכשעניתי לך שהכל בסדר במין אנחה כזאת, אמרת שזה נשמע כאילו יש לי את כל צרות העולם על הכתפיים.

אתה יודע כמו מה זה גרם לי להרגיש? בהתחלה זה הרגיש כאילו מצאתי חבר. היתה לי סיבה לבוא לביה"ס בימים מסוימים, כי ידעתי שאני אתקל בך ונוכל לדבר. אהבתי כל כך את ימי חמישי – זה היום הראשון שלמדתי את המערכת שלך בו, ואהבתי לבוא להגיד שלום. אתה יודע, אמרת לי שזה יותר מסתם משהו ושזה בסדר, וחשבתי לעצמי שזה לא סתם בסדר, זה נהדר, כי מצאתי איזשהו חבר כאן, במקום שכל כך לא אהבתי, ואני סופסוף נהנית להגיע לשם. אבל גם כשלא, גם כשהבהרת שזה לא יכול להימשך, ידעתי גם אז ש, טוב, אפשר להגיד שתפקדת על תקן מחנך שלי. תמיד היית שואל, תמיד היית מתעניין, תמיד... לא משנה מה קרה.

ואני מתגעגעת לזה.

אני לא יודעת אם אתה סתם מנסה לגרום לי לחשוב שכבר לא אכפת לך כדי להבהיר שהתקופה הזאת מאחורינו או שבאמת כבר לא אכפת לך, אבל זה לא באמת משנה, כי אני רואה את אותו הדבר בשני המקרים. אני רואה אדם שנהגתי לדבר איתו ושתמיד התעניין במצבי נשאר רחוק כל כך שאפשר להגיד שכבר אין לי מחנך יותר בבית הספר הזה. למחנכת שלי אי אפשר לקרוא מחנכת, לא אחרי ההתעלמות שקיבלתי ממנה בשנה שעברה, אבל אתה... אתה זה משהו אחר. ואני רואה איך אתה מדבר עם תלמידים שלך, ואני רואה שזה דומה גם בשבילם. לא בדיוק מה שהיה לנו בהתחלה, אבל כן כמו שזה היה בפברואר. כשזה עוד היה סביר, למרות שעדיין מדי פעם מצאתי את עצמי משתגעת מניסיון להבין מה אתה רוצה שאני אעשה.

ואני מתגעגעת.

אני מתגעגעת לזה שלמישהו אכפת ממני במקום הזה. אני מתגעגעת לזה שמישהו מתעניין בי במקום הזה. אני מתגעגעת לזה שמישהו מנסה לעזור לי, לזה שמישהו שם בשבילי, לזה שמישהו מעודד אותי לעשות יותר ולזה שמישהו מאמין בי. הפעם האחרונה שקיבלתי חלק מהדברים האלה היתה בכיתה ח', ונכון שגם אז זה לא היה מה שהיה לנו, כי צדקת וזה באמת נדיר, אבל זה משהו ונהניתי מזה כשזה הגיע ממך. כי אתה הבנאדם היחיד במקום הזה שאני באמת כנה איתו לחלוטין, ואני באמת סומכת על דעתו לחלוטין, הבנאדם היחיד שאם הוא יגיד לי לעשות משהו אני אדע בוודאות שזה ייתן לי רק דברים טובים. (אני לא חושבת שאנשים ינסו להרע לי בכוונה, אבל אני לא יודעת. אולי לא בכוונה, ואולי הם לא מבינים, ו... לא יודעת. אתה מבין למה אני מתכוונת, בכל מקרה.)

אתה חושב שיכול להיות שזה אי פעם יקרה שוב, או שאתה מפחד מדי שאני אראה בזה יותר מדי? הראית שאתה סומך עליי, אז אתה בטח יודע שאני לא אנסה לעשות כלום. הראיתי לך גם שהאמון הזה מוצדק, נצמדתי לדברים שהחלטתי ולא התחלתי לנסות לדבר איתך. אז אתה יודע שאני לא אחזור לשום מקום, לא? אתה יודע את זה בדיוק כמוני. אז אתה חושב... שיכול להיות שזה יקרה, או שבאמת כבר לא אכפת לך?

הלוואי שידעתי את התשובה על זה.

התחלתי לכתוב מכתבי פרידה. אני לא הולכת לעשות לעצמי שום דבר, אבל אני רוצה שאם יקרה לי משהו... יישאר דבר אחרון לאנשים שאני אוהבת. אני יודעת שזאת מחשבה קצת מוזרה, אבל ככה אני עובדת. אל תספר את זה לאף אחד, אני רוצה שזה יישאר סודי. גם לך אני כותבת אחד, אבל עם כל אלה שכבר כתבתי כאן, אין לי עוד הרבה מה להגיד.

חוץ מזה שאני מתגעגעת, ותודה על הכל, ושאני אעריך ואוהב אותך. כן, כן, כמו שאני אוהבת את החבר הכי טוב שלי.

מתגעגעת כמו תמיד ומקווה שהכל בסדר איתך,

אן.