מה שלומך?

התחלתי לכתוב לך מכתב אתמול, שבו אני סתם מדברת על המציאות ועל החיים, ועל הדרך שבה אני מתכוונת לבלות את החופש (אמרתי למורה שלי לרפואה שזה יהיה בעיקר לנוח, אבל אני לא רואה את עצמי מצליחה לנוח במשך חודש וחצי. אני נוטה לחשוב שאתה היית מבין את זה), אבל חיפשתי קטע מסוים בבלוג שלי, ומצאתי את עצמי קוראת כל מיני דברים ישנים.

ביום-יומיים האחרונים קצת יצא לי לשוטט בבלוג הזה. ב-10 בספטמבר (בדיוק שנה אחרי שהתחלנו לדבר) הוא יחגוג ארבע שנים. זאת התקופה הכי ארוכה שהצלחתי להחזיק משהו - מישהו אמר לי פעם שלמחוננים יש נטייה להתחיל דברים ולעזוב אותם באמצע, וזה בולט במיוחד אצלי. בכל אופן, זאת אומרת שהוא ליווה אותי לאורך כל כיתות ח', ט', י' וי"א, עם חודשים בדרך שבהם יצא לי לכתוב פחות או בכלל לא. ו... אתה מכיר את התחושה הזאת שיש לך כשאתה מסתכל על דברים ישנים שלך, נזכר במחשבות ישנות? החיוך הזה של, "וואו, איך חשבתי שיהיה ככה וככה ובסוף היה ככה וככה", או "איזה תמימות היתה לי פעם, שחשבתי שזה יכול להיות וזה לא"?

כתבתי עלייך הרבה במרץ. אני לא מניחה שזה מפתיע אותך. זה היה חודש קשה, מכל הבחינות: היה חופש אבל לא נחתי בו לרגע (לא דיברנו על זה כבר? שאני לא מסוגלת לנוח?), היו התכוננויות למבחנים (מתמטיקה!), היו ימים קשים למדי... והיית אתה, שכרגיל הצלחת להפוך לי את החיים. אני חושבת על זה היום ומחייכת, כי הייתי כל כך מרוסקת, והייתי כל כך בטוחה שלא נוכל להחליף עוד מילה לעולם, שזה מדהים. ואני מחייכת בעצם, כי אני חושבת על זה שבסוף נכנסנו לאיזה מסלול שלשנינו טוב איתו, ואנחנו באמת באמת בסדר. אז הנה - רק בגלל שיום אחד קשה (או חודש במקרה הזה) לא אומר שכל שאר החיים יהיו קשים. אני יודעת שזה רק מדגיש את הנקודה שלך - אבל זה גורם לי לשמוח שאני מבינה מה אתה העברת לי. כי כרגיל... אתה צודק.

אובמה ביקר בארץ במרץ, אתה זוכר? כתבתי לו מכתב שבו אני מבקשת שיעזור לנו ויעצור את המלחמות שיש פה, כי מגיע לנו לחיות בשקט.

והיה גם מבחן באזרחות. אני מתחרטת על כל השבוע שקדם לו - זה היה שבוע מזעזע - אבל לא בגלל זה אני מזכירה את זה. אני מזכירה את זה בגלל שעברתי על החומר באזרחות, (ועכשיו זה אפילו ברור יותר אחרי שגמרנו ללמוד את כל החומר), והגעתי לכל מיני מסקנות בנוגע לדמוקרטיה. זה לא משהו מהפכני, לא משהו מטורף, או איזה רעיון גאוני שאף אחד לא היה עולה עליו, אבל זאת התחלה של מחשבה בנושאים עמוקים יותר ברעיון של אזרחות. אתה יודע, הסיבה שאני כל כך נהנית מהמקצוע הזה, מלבד זה שהיו לי שני מורים מצוינים, היא שאלה דברים שמדברים על המציאות ועלינו. אלה דברים שאנחנו חיים אותם: החיים בדמוקרטיה, מדינת ישראל כמדינה יהודית ומול זה מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. אלה דברים שרואים כשמסתכלים עלינו, דברים שהם נורא ברורים ונורא אמיתיים. ואני נהנית מזה.

(הערת אגב, חשבתי לשקול ללמוד מדע המדינה באוניברסיטה. היו קורסים מעניינים בנושא באוניברסיטה הפתוחה, וזה באמת נשמע לי כמו משהו מעניין. נראה, אני עוד אחשוב על זה, אבל אמא אומרת שבתור מישהי שאוהבת את החומר הזה אני כנראה איהנה.)

(עוד הערת אגב: אלמלא החלק הרביעי של הבגרות היה כל כך קל, כנראה הייתי הולכת על השאלה של הבעת הדעה. אני אוהבת את הדברים האלה, והאמת שזה היה נושא מעניין. אבל כשכל השאלות האחרות היו ברורות כל כך... או לפחות, שתיים מהן, שזה כל מה שצריך... זה היה בזבוז של נקודות להמר.)

ובכל אופן, זה גורם לי להיזכר במה שדיברנו עליו ביום חמישי. אתה יודע, כל הקטע של החינוך הלא נכון והדמוקרטיה הלא נכונה? ואני כל כך מסכימה עם זה. אני באמת חושבת שצריך לעשות שינוי, גם בשיטה שבה אנחנו עובדים וגם בחינוך. בתור תלמידה ברור שאכפת לי מהחינוך, ואני באמת רוצה לשנות את זה. כל הרפורמות האלו הן חסרות תועלת אם הן לא עושות שום דבר שצריך להיעשות. כולם כל כך אוהבים להכריז על רפורמות, אבל במציאות לא משתנה הרבה, וזה פשוט כי כולם מתכננים תוכניות לטווח הקצר, ולא לארוך. וזה פוגע בנו - ובכל זאת אנחנו לא עושים שום דבר בשביל למנוע את זה. ואני נוטה לחשוב שזה פשוט כי אנשים לא יודעים ולא מבינים את הדברים האלה. זוכר שאמרת לי אז שאתה יכול לשכנע כל אחד בשיחה פנים אל פנים, אבל כשמדובר בהרבה אנשים זה הרבה יותר קשה, וזה הופך את הניסיון של מישהו כמונו לשנות לקשה במיוחד? כי אנחנו כל כך חריגים? אז אני חושבת שאתה צודק, ואני חושבת שחלק מזה נובע מהחינוך שלנו.

ואני באמת חושבת שיש הרבה מה לשנות. אמרתי את זה ל-MIG פעם והוא הסכים ואמר לי ללכת להיות שרת החינוך. זאת לא הפעם הראשונה שאמרו לי את זה, למרות שאין לי שאיפות פוליטיות whatsoever. אבל אני יודעת שאתה מכיר את זה כשאתה יודע איך לשנות ואתה רוצה לשנות, אבל מבין שזה יהיה קשה מדי. כבר כשהייתי קטנה הבנתי שאני לא אוכל לעשות הרבה, אבל ככל שאני מתבגרת הרצון שלי לפעול הולך ונעשה חזק יותר. וזה קצת קשה להסתדר עם זה.

אבל אתה לא צריך שאני אספר לך את זה. אתה כבר מכיר את זה ממקור ראשון.

בכל מקרה, חשבתי שאפשר לשנות את החינוך. להפוך את זה למשהו שמתבסס פחות על ציונים ויותר על ידע. לחינוך בעצם יש שתי מטרות: להעביר ידע וללמד את הילדים ערכים והתנהגות תקינה בחברה שלנו. ובכנות, אני חושבת שאנחנו די נכשלים בשניהם, ושהמטרה שלנו הפכה להיות לעזור לילדים להוציא ציונים כמה שיותר גבוהים. רואים את זה יפה בהבדל בין כיתת מחוננים לכיתה רגילה: אפילו כשמלמדים אותנו לבגרות, מה שהתחיל אצלנו בט' אז אני מכירה את זה, מלמדים אותנו גם קצת אקסטרה. חלק מהמורים, לפחות.

אתה יודע מה? תמחק את זה. לא "אפשר" לשנות את החינוך. צריך לשנות את החינוך.

MIG סיפר לי (אני מזכירה אותו יותר מדי כשאני מדברת איתך בזמן האחרון) שהוא מכין לתלמידים שלו חומרים ואז מעביר להם אותם, וכל שיעור הם מגיעים עם החומר ועוברים עליו, מרחיבים, עושים דברים מעניינים (סרטים ופעילויות וכאלה), וככה, אתה יודע, גם לומדים וגם מתכוננים לבגרויות. אני מניחה שאתה כבר יודע את זה - אתה מכיר אותו יותר טוב ממני - אבל רציתי רק להראות איך אפשר ללמד.

ואני חושבת לעצמי: למה לא ללמד בסגנון דומה? למה לא להפוך את הלמידה למשהו חווייתי? למשהו שיגרום לתלמידים לזכור את החומר, ולא רק יכריח אותם לשנן לבגרות ולשכוח אותו מיד אחרי זה? כשהייתי ביסודי-חטיבה תמיד היו לנו פעילויות מיוחדות, למחוננים. ואתה יודע, למדנו בשביל ללמוד. למדנו נטו בשביל ללמוד, כי זה היה כיף וכי זה היה מעניין בחלק מהזמן וכי נהנינו מכל הסיפור הזה. אז לא כדאי להוריד קצת את הלחץ של המורים מהבגרויות בשביל באמת ליהנות מזה? אני די בטוחה שתלמידים ילמדו טוב יותר ככה- או ליתר דיוק, יזכרו חומר יותר טוב. ובסופו של דבר, זאת המטרה של מערכת החינוך, לא?

אז כאן צריך לשים פחות משקל על הבגרויות, ובכל זאת להמציא שיטת דירוג מסוימת שתהיה הוגנת ותכריח תלמידים ללמוד את כל המקצועות ולא לזלזל. אני לא חושבת שיצא לי להגיד לך את זה, אבל אני חושבת שעניין ביטול הבגרויות והקדמת המיקוד הוא מיותר. זה רק יפגע בחינוך לטווח הארוך. אני חושבת שיש שינויים אחרים שצריכים לעשות- ביטול המיקוד, אם כבר, ושינוי בשיטת הלימוד. שינוי בשיטת הדירוג ככה שתלמידים לא יזלזלו (המקצועות ההומאניים (מקצועות הליבה, לא המורחבים) בקושי משנים משהו לאוניבריסטאות. אז למה להשקיע?) אבל בכל זאת לא יהיו חייבים להילחץ לבגרויות. להעביר עוד כסף לחינוך בשביל שאפשר יהיה להוסיף טכנולוגיות לבתי הספר, להוסיף הרצאות ודברים מעניינים כמו שיש במחוננים, רק פחות מסובכים (לנו, לדוגמא, היו 10 שבועות שבהם למדנו שני קורסים באונ' ת"א, בכיתה ה' ו-ו'. אז זה לא יתאים לילדים, אבל היו לנו גם כמה מפגשים בנושא אסטרונומיה ביסודי, אז זה למה לא?). נכון שזה מיועד בעיקר ליסודי ולחטיבה, אבל עדיין, אני חושבת שכדאי לעשות את זה.

ובנוגע לתוכן... את התוכן צריך לשנות. לחדש, להוסיף. לא בכל המקצועות, רק בחלק מהם. בהיסטוריה צריך לשנות קצת, להפוך את ההיסטוריה העולמית לפחות מרכזית ולהוסיף קצת להיסטוריה של עם ישראל (העובדה שלמדנו רק את מלחמת ששת הימים ושאף אחד לא יודע מה השמות של הנשיאים וראשי הממשלה של ישראל קצת מטרידה אותי. איזה מין חברה יכולה להתקיים עם אנשים שלא יודעים את ההיסטוריה של עצמם?). צריך לשנות חלק מהחומר באזרחות, כמו שאמרת- להוסיף דברים שנוגעים לדמוקרטיה עצמה ולהתנהלות תקינה של המדינה, ולתת לתלמידים לחקור את הליקויים במציאות (האמת שזה יכול להיות ממש מעניין. אני רוצה!). בספרות גם אפשר לשנות קצת, לחדש דברים. אני לא אוהבת את המקצוע הזה אז עדיף שאני לא אדבר על לשנות אותו, אבל כעיקרון גם בו אפשר לשנות. ואפשר להפסיק להוריד חומרים כי אנחנו פוגעים רק בעצמנו בסופו של דבר.

ומבחינת החינוך... להעצים את התלמיד במקביל להעצמת תחושת השייכות שלו. שלום, שוויון, אהבת הארץ וכל מיני ערכים דומים, ובמקביל לחזק אצלו את כל הצדדים שלו, גם החזקים וגם החלשים. להתמקד בדברים הטובים, כמו שלימדת אותי, ולא בדברים הרעים. אתה יודע... לחנך. ליצור חברה מתוקנת שתתחיל בדור הבא.

ואז נוכל באמת לשנות את המדינה הזאת. נוכל לבנות מדינה כמו שצריך. נוכל לתקן עוד דברים אחרים, כי האנשים שיהיו בשלטון הם אנשים שחונכו בצורה טובה יותר.

מה אתה אומר? זה חלום או שזה יכול לקרות?

בנוגע לחופש: אני אנוח קצת, אני מניחה, ואז אתחיל לעבוד. אני רוצה להתחיל ללמוד מתמטיקה ל-807 (אני מקווה שיתנו לי לגשת בחורף, כי אני ממש לא רוצה לגשת עם הכיתה הזאת שוב), ולהתחיל סופסוף את עבודת המחקר שלנו ברפואה. יש לי המון טלוויזיה לראות והמון ספרים לקרוא (פנטזיה, מד"ב, פסיכולוגיה, פילוסופיה, מה שתרצה. אני כל כך רוצה להתחיל אותם), אז יהיה מעניין.

ואתה... אל תעבוד קשה מדי, טוב? ותהנה. ותשמור על עצמך.

אן.