אני יודעת, מזמן לא שמעת ממני, נכון?

דיברתי עם אמא על פוליטיקה. היא אמרה שאם אני רוצה לשנות את המדינה כל כך, ואם יש לי כל כך הרבה רעיונות, אני יכולה להיכנס לשם. אמרתי שלא נראה לי שאני אוהב את התחום, ושאני לא חושבת שאני באמת יכולה לשנות... אתה יודע, כל הדברים הרגילים. והיא אמרה לי שאני לומדת מהר, ושיש לי רעיונות, ושאני יכולה להסתדר עם זה טוב. היא אמרה שצריך ללמוד את השפה ואיך לעבוד, אבל היא חושבת שאני יכולה להצליח שם. היא די בטוחה בזה שאני אלמד את השפה די מהר.

ואז אמרתי לה... אני יודעת, אסור להשליך, אבל אמרתי לה שאתה ויתרת, אז איך אני אצליח? סיפרתי לה שאמרת לי פעם שקל לך לשכנע אנשים בודדים בדעות חריגות כמו שלנו, אבל כשמדובר בקהל גדול (נגיד מדינה...), זה הרבה יותר קשה, כי רוב האנשים לא אוהבים להתמודד עם הדברים שאנחנו רואים. אמרתי שאני נוטה להסכים איתך, פשוט כי אני רואה את זה כל כך הרבה. ואתה הרבה יותר טוב ממני בענייני רטוריקה - אם לך זה קשה, איך אני אמורה לעשות את זה?

היא אמרה שאתה ויתרת כי אתה אוהב אנשים וגילית כמה האנשים בתחום הזה מנוכרים. אבל אני לא כמוך בעניין הזה, אז אולי אני כן יכולה להצליח שם.

וזה גרם לי לחשוב, וזאת הסיבה שאני כותבת לך את זה.

אני אומרת המון שאני שונאת בני אדם. אני אומרת שאני לא אוהבת בני אדם, שאין מה לאהוב בהם, ושאין טעם בכלל לחיות איתם. אם זה היה תלוי בי כבר הייתי עוזבת אותם מזמן. מצד שני, אני רוצה לשנות את החברה והמדינה. ושני הדברים האלה ביחד לא כל כך מסתדרים (to say the least).

ואתה יודע מה? אני לא כל כך בטוחה שאני שונאת בני אדם. האמת, אני די בטוחה שאני לא שונאת בני אדם, לא בכללי. אולי יש ימים שבהם אני לא אוהבת את האנושות, אבל אני לא חושבת שביומיום אני שונאת בני אדם. אבל אני גם לא בטוחה שאני אוהבת בני אדם. אני חושבת שאחרי כל מה שעברתי (וכן, זה משפט מוזר לנערה בת 17), הרגשות שלי כלפי האנושות מאוד מורכבים ויכול להיות שגם קצת מוטעים.

אתה זוכר ששאלת אותי מה אני אוהבת בבני אדם, וששאלתי אותך את אותה השאלה אחרי שלא הצלחתי לחשוב על תשובה? אז אני חושבת על זה עכשיו, ואני מנסה לבדוק מה אני אוהבת בבני אדם, ולא מה אני לא אוהבת בהם. אני אוהבת את היצירתיות של אנשים, של כל האנשים שמסוגלים לחשוב מחוץ לקופסא. ואני אוהבת גם את האכפתיות של אנשים. ואני אוהבת את היכולת של חלק מהאנשים להתעמק בדברים, ואת היכולת הזאת של אנשים להתנהג בצורה רנדומאלית לפעמים, כי שתיהן מוסיפות הרבה צבע לחיים. כמוך, אני אוהבת את העובדה שהם אנושיים, כי ככה גם לי מותר להיות אנושית, וזה בסדר. גם אני אוהבת לחקור אותם, ללמוד אותם, לנסות להבין למה הם פועלים כמו שהם פועלים - זה משהו שתמיד אהבתי. אני אוהבת את הדרך שבה אנשים מסוימים אומרים את האמת אבל עושים את זה בעדינות, ומנסים תמיד לעזור תוך כדי.

מצד שני... לאורך חלק גדול מהחיים שלי ראיתי את הצד הרע של אנשים. אני יודעת שאתה יודע שהיו מציקים לנו בכיתה הקודמת שלי- ראיתי ממקור ראשון כמה אכזריים בני אדם יכולים להיות וכמה קרים הם יכולים להיות, וכמה הם נהנים לפעמים מלגרום לאנשים סבל. ואנשים משקרים, תמיד, ואני לא מסוגלת לסמוך על אנשים שלא ישקרו. ואני יודעת שאנשים גם בוגדים, ומגלים סודות, ומפרים אמון, וחוויתי את זה בעצמי ואני לא יכולה להתגבר על זה. ואני יודעת, אני יודעת שאלה לא דברים שקורים הרבה, המוח הרציונלי שלי יודע את זה, אבל אחרי כל מה שחוויתי, קל מאוד לראות את זה ולהתמקד בזה.

ואתה יודע מה זה, מה שאמרתי עכשיו? זה בדיוק להתמקד שוב בדברים הרעים, בדיוק מה שניסית (והצלחת חלקית) ללמד אותי לא לעשות. "למה את מתמקדת בחסרונות?" שאלת אותי פעם. והתשובה היא לא כי אני בונה את עצמי מהם, כי זה לא מה שעשיתי קודם. אלא כי זה מפחיד להתמודד עם המציאות כולה, וההתמקדות בדברים שאני לא אוהבת בבני אדם מאפשרת לי להגן על עצמי. נכון שבסופו של דבר זה משאיר מולי את האנשים הראויים, וזה היה התירוץ שלי עד היום, אבל זה לא נכון להתמקד רק בזה. כי בסופו של דבר, נכון שיש לי חוויות רעות ונכון שאני צריכה ללמוד מזה, אבל זה לא אומר שאני צריכה: א. להשליך על כל בני האדם, ב. לשנוא אותם באופן אוטומטי, וג. לדחות אנשים לחלוטין. זה רק אומר שאני צריכה להיות זהירה כשאני מתמודדת עם אנשים.

אמרת לי פעם שיש הרבה אנשים עם התכונות הטובות שאני אוהבת, ושלא כולם רעים/טיפשים/בעייתיים וכו'. ואתה יודע מה אני חושבת? אני חושבת שאתה צודק (נו, מה עוד חדש...). אני חושבת שאני צריכה לתת לאנשים הזדמנות באופן אישי, לא בהכרח מול כיתה או בקבוצה, ואני חושבת גם שאני צריכה להעמיד פנים שאני שונאת בני אדם. אני לא באמת שונאת אותם, זאת פשוט... מערכת יחסים מורכבת. זה עניין של ללמוד להירגע קצת לפעמים וללמוד לבטוח באנשים לפעמים, לא ברמה עמוקה כמו איתך, אבל סתם, מספיק בשביל קצת להציג את מי שאני. אני חושבת שזה יעשה לי רק טוב.

מה שהופך את זה לדבר השישי שאני מטפלת בו בו זמנית. אם אני לא אקרוס, זה עשוי לעבוד.

בנוגע לפוליטיקה: אני באמת מתחילה לחשוב על זה. תמיד האמנתי שאני לא אצליח לשנות, תמיד הייתי ריאלית בקטע הזה, אבל אולי אמא צודקת ואני יכולה. מעניין אותי לשמוע את דעתך - אני אשאל אותך בהזדמנות.

כמו תמיד, לדבר איתך מבהיר לי את הראש. תודה. xxx

אן.