נתחיל בשיעור היסטוריה קצר:

אתם יודעים מאיפה הסיפור הזה התחיל בכלל? כשהוקמה מדינת ישראל חתם בן גוריון הסכם עם החרדים. להסכם הזה קוראים "הסכם הסטטוס קוו". ההסכם דיבר על השילוב של הדת היהודית במדינה וקבע כמה דברים, ביניהם את הכשרות במשרדי ממשלה וצה"ל, מניעת הפעילות של תחבורה ציבורית בשבת וכו'. בקצרה, ההסכם קבע כמה מקומות שבהם הדת היהודית תהיה השולטת, אבל נמנע מהחלטות מעמיקות יותר שבהן החלטה לכיוון אחד (החרדי/דתי או החילוני) תגרום להחרפת השסע בעם.

בין היתר, בהסדר קבע בן גוריון עם החרדים שתלמידי הישיבות, שמשקיעים בלימוד התורה, ש"תורתם אומנותם", לא יצטרכו לשרת בצה"ל. באותה התקופה היו תלמידי ישיבות מעטים בארץ, אז זה לא היה הפסד נוראי. והאנשים האלה משקיעים בלימוד התורה וזה חיזוק של המורשת שלנו, ובסופו של דבר זאת גם תרומה למדינה, פשוט תרומה אחרת. מהאנשים האלה יכולים לצאת הרבה חכמי תורה.

אבל מה הבעיה? שהיום הם כבר לא כל כך מעטים.

האוכלוסייה החרדית מהווה היום, למיטב ידיעתי, בערך עשרה אחוזים מהאוכלוסייה היהודית במדינת ישראל. אלה עשרה אחוזים שרובם (ודגש על רובם) לא מתגייסים, לא נכנסים לשוק העבודה ואם להיות בוטה, לא מצדיקים בשום צורה את היותם חלק ממדינת ישראל. אני לא מציעה לזרוק אותם מהמדינה, למרות שאני יודעת שהרבה היו שמחים לעשות את זה, אלא למצוא פתרון אמיתי לבעיה.

הבעיה נובעת משני מקומות- מהציבור החרדי ומהציבור החילוני.

מצד הציבור החרדי, החרדים חיים בנפרד מהחברה החילונית או הדתית, לכל סוגיה. הרבנים שמנהלים את החברה, וכתוצאה מכך בני החברה עצמה, מתנגדים לכל סוג של ערבוב עם זרמים אחרים בעם (אורתודוקסי, רפורמי, חילוניים וכו'), בין אם מדובר בתחום הנישואין, בכלכלה, בחינוך או בכל נושא אחר. אחד הדברים שהם מתנגדים אליו הוא שירות בצה"ל וכניסה לשוק העבודה החילוני, וכל חרדי שעושה את זה מוצא את עצמו מנותק מהמשפחה. הם לא תומכים בכלל בהתאמה של היהדות לעולם המודרני, וכל אדם שפונה לעולם המודרני, גם אם הוא עדיין מגדיר את עצמו חרדי, הוא לא חרדי בשבילם. חלק מהציבור החרדי לא רוצה להתגייס, אמת, ובגלל זה מעמיד פנים שהוא לומד בישיבה כשהוא בעצם עובד בשוק השחור, אבל חלק מהציבור החרדי רוצה להתגייס ולעבוד עם החילוניים, ופשוט לא יכול לעשות את זה בגלל כל ההגבלות. מעטים החרדים שמחליטים שעדיף להם לשרת בצה"ל על פני להיות בחברה החרדית ולא לפעול לפי העקרונות שלהם.

מצד הציבור החילוני, רוב הציבור החילוני הוא מאוד גזעני. מאוד. ברגע שרואים דתיים או חרדים, ישר אומרים שאלה לא משרתים בצה"ל, אפילו בלי להבדיל בין הקבוצות השונות שיש בעם. ויש קבוצות שונות בעם: יש את הזרם הדתי-לאומי, הזרם הרפורמי, הזרם הקונסרבטיבי (ששלושתם משרתים בדיוק כמונו), והחברה החרדית. והחילוניים לא מנסים להכיר או לגלות אם החרדי שמולם שירת או לא, הם ישר מניחים שהוא לא שירת ומתחילים עם גינויים וקללות. גילויי אלימות נפוצים במלחמה בין החילוניים לחרדים. ולמעשה, כשחרדי שכן שירת מגיע אליהם, והם לא נותנים לו הזדמנות בכלל להסביר שהוא בדיוק כמוהם, הוא מרגיש שדוחים אותו בשני המקומות. דחו אותו מהחברה החרדית כי הוא פעל לפי צו הלב שלו, ואז גם לא נותנים לו להיכנס לחברה החילונית, למרות שהוא זהה לכל האנשים שם.

ואז מה הפלא שהם בוחרים להעמיד פנים שהם בישיבה?

מה שאני אוהבת במתאר הזה, בהנחה שהוא אכן יצא לפועל, הוא הדרך שבה הוא פותר את שתי הבעיות. מצד אחד, הוא מכריח את רוב החרדים להתגייס, וככה נותן לאלה שרוצים ולא יכולים את האפשרות להישאר חלק מהחברה החרדית ובכל זאת לשרת בצה"ל כמו כולנו. מאוחר יותר הם יכולים להשתלב בשוק העבודה כמו חרדים אחרים היום, ללמוד באוניברסיטה ולצאת לעבוד באופן חוקי במדינת ישראל. מצד שני, זה מגדיל את השוויון בין החרדים לשאר העם, וברגע שהתוכנית תיכנס לפועל בצורה מלאה, גם יקטין את השנאה כלפי החרדים.

ואפילו ההשהייה חכמה, בהנחה שהם אכן ישתמשו בה כדי לעשות את התהליך בצורה הדרגתית ולא סתם יגררו את התוכנית לממשלה הבאה, שעשויה לבטל אותה. להתחיל מיד, היום ועכשיו, בגיוס של כל החרדים בגיל המתאים לצה"ל, כשגם צה"ל וגם החרדים לא מוכנים לזה, זה מטורף. זה יחריף את השסע בעם בצורה הכי מהירה שיש. השסע שהוא, כמובן, השסע הדתי, הקשה גם ככה. אבל להתחיל לאט לאט, מחזור גיוס אחרי מחזור גיוס... זה הגיוני יותר. זה ייתן זמן לחרדים להתרגל, וזה ייתן לצה"ל זמן להכין את עצמו לקליטה של כל כך הרבה חרדים. זה נהדר.

והחרדים בוכים. כמובן שהחרדים בוכים ומתלוננים. "זאת פגיעה בחופש שלנו! בזכויות שלנו!" וכל דבר אחר שהם אומרים. אבל כמובן שהם יגידו את זה, וכמובן שהם ינסו לעצור את זה, ואם המדינה שלנו חכמה, כמובן גם שהם ייכשלו. כי לשמור על אלף תלמידי ישיבות, התלמידים שבאמת מעמיקים ולומדים ומפתחים את המורשת והתרבות היהודית הדתית... זה דבר אחד, וזה דבר שאני תומכת בו בכל לבי. אבל לשמור על אלפי תלמידים, שרובם בכלל לא מעוניינים בזה ורק מנסים להתחמק ככה משירות או מדחייה של החברה שלהם... זה דבר אחר. ובחברה דמוקרטית, שוויונית ומתוקנת, אסור שדבר כזה יקרה בכלל.

ואני בטוחה שכשבן גוריון כתב איתם את ההסכם הזה - לזה הוא לא התכוון.

הגיע הזמן לשוויון בנטל. הגיע הזמן לממשלה שמאשרת את זה.

אן.