בוקר טוב! מה שלומך? איך עובר עלייך החופש? אני מקווה שאתה לא עובד יותר מדי.

אז כמו שאתה יודע, היתה לי פגישה באוניברסיטה הפתוחה אתמול. זה היה משעשע, נכנסנו לשם והיועצת שאלה אותי מה אני רוצה ללמוד. אמרתי שפסיכולוגיה, אז היא שאלה אם אני רוצה לעשות דו-חוגי. לא ידעתי שהם מציעים דבר כזה לבני נוער אז לא ממש ידעתי לענות (למרות שכעיקרון אני כנראה אעשה דו-חוגי פסיכולוגיה-פילוסופיה כשאני אגיע לאוניברסיטה), ומסתבר, כצפוי, שהיא חשבה שאני סטודנטית מן המניין. מגניב, הא? (אני מכירה אותך, אתה לא היית מופתע מזה בכלל.)

בכל אופן, ישבנו איתה קצת ומסתבר שגם היא חובבת מד"ב. דיברנו על מד"ב (הזכרתי את אנדר ומיד חשבתי עלייך) ואז עברנו לדבר קצת על תכנית הלימודים והכל ומסתבר שאני חייבת לעשות איזה קורס של אוריינות אקדמית, שכל בני הנוער מוכרחים לעבור. משהו על התמודדות עם טקסטים מדעיים, כתיבת מאמרים, כתיבת עבודה באוניברסיטה... כל מיני דברים כאלה. כמו שאתה יכול לנחש, לא ממש התלהבתי מהעובדה שמחייבים אותי לעשות את זה כשאני רוצה להתחיל עם מבוא לפסיכולוגיה (וזה בלשון המעטה), אבל מאוחר יותר חשבתי מה אתה היית אומר לי והגעתי לכמה מסקנות.

אני יודעת מה היית אומר לי. היית מבין למה אני לא אוהבת את זה (שנינו יודעים שאני כנראה יכולה להסתדר גם בלי זה, אבל משרד החינוך נהנה להציק לתלמידים), אבל היית אומר לי לפחות לנצל את הקורס הזה עד הסוף, ולהוציא ממנו כמה שאני יכולה להוציא ממנו. היית אומר לי להפסיק למהר, כי יש לי עוד הרבה זמן ואני לא יכולה לעשות הכל בבת אחת. היית אומר לי לנסות ליהנות מהקורס הזה, למרות שהוא יהיה עם בני נוער אחרים ואני ציפיתי ללמידה עם בוגרים, כי אם אני חייבת לעשות אותו לפחות שיצא מזה משהו.

ואתה יודע מה? אתה צודק. יש לי זמן. אני אוהבת להגיד שאין לי זמן ושאני צריכה לעשות הכל עכשיו פשוט כי אני לא אוהבת לחכות, אבל יש לי זמן. אני רק בת 17, ואנחנו מניחים שנחיה עד 120? זה משאיר לי מספיק זמן. ובצד החיובי, זה קורס שהוא שימושי אחר כך לכל תואר שאני אעשה. ובכל זאת, אני סטודנטית, ואני מתחילה ללמוד באוניברסיטה כמו שרציתי והכל בסדר. אני פשוט אצטרך להתאזר בסבלנות, זה הכל.

באוקטובר 2010 הייתי בצרפת בכנס מד"ב. אני לא יודעת אם אתה זוכר שנעדרתי במשך כמה ימים, אני חושבת שאפילו לא הייתי בשיעור שלך, אבל זה קרה. זה היה כנס נחמד, בגדול, אם מתעלמים מהעובדה שהמארגנים דיברו כמעט רק צרפתית. אבל היו אנשים מסטארגייט וממקלט באפלה (ועוד מישהי שאני פחות מכירה ולא ממש עניינה אותי), ובסך הכל באמת היה משעשע.

ביום ראשון, היום האחרון של הכנס, שילמנו על DVD של הכנס שמכיל את הפאנלים שהיו.

היום, כמעט שנתיים אחרי הכנס, קיבלתי סופסוף את ה-DVD. ואתה יודע מה אחד הדברים הראשונים שחשבתי עליהם? אם אתה תרצה לראות אותו.

אתה זוכר שדיברנו על כנסים, ואמרת לי שהמטרה שלך בלהגיע לכנס זה בעיקר לראות את הפאנלים וליהנות מהעובדה שמקיפים אותך אלפי אנשים שאוהבים את אותם הדברים שאתה אוהב? אני מניחה שזה קצת מדהים אותי, כי אני לא מכירה אף אחד שרוצה להגיע לכנס רק בשביל פאנלים, בלי אפילו לדבר עם אנשים מסביב, אבל אני יכולה להבין את הרצון להיות מוקף באנשים שאוהבים מד"ב ופנטזיה. אין לך מושג כמה אחרת זה מרגיש שם... זה מרגיש כאילו זה המקום הנכון. כמו שאתה בטח מרגיש שזה נכון להגיע לבי"ס כל בוקר או להיות עם המשפחה שלך, ככה גם להיות שם מרגיש נכון..

בכל מקרה, זכרתי שדיברת על לראות פאנלים, ושאלתי את עצמי אם תרצה לראות את אלה שיש כאן (יש באטלסטאר ומקלט, שאולי יעניינו אותך), סתם כדי לראות איך זה בכנסים הקטנים יותר. זה לא קומיקון (לסוגיו, לא רק בסן דייגו), או דרגון-קון, שבהם יש שולחנות עם אנשים, אלא משהו קטן ונעים יותר. ותהיתי אם תרצה לראות את זה, סתם כדי לראות איך זה.

אני אשאל אותך כשנחזור מהחופש. זה לא דחוף.

כשהתחלתי לכתוב את המכתב הזה היום בתשע בבוקר - או טכנית, אתמול בערב כשיצאתי עם חברה. אל תדאג, לא דיברנו עלייך בכלל. אני לא אוהבת לספר עלייך לאנשים אחרים, זה מרגיש פרטי מדי - לא היה לי הרבה על הראש. או שבעצם, היה לי הרבה על הראש, אבל לא היה לי הרבה שדרש טיפול מידי. עדיין הייתי בהתלהבות של "אני סטודנטית!", למרות משהו שקרה.

והמשהו הזה בכל זאת מציק לי בלי הפסקה. אני לא אספר על זה כאן, אני חושבת שזה לא יהיה הוגן וזה יהיה הדבר הלא נכון לעשות, אבל באמת הייתי רוצה להתייעץ איתך בנושא. קיבלתי עצה מחברה, או ליתר דיוק חיזוק של מחשבה שכבר היתה לי בנוגע לכיוון פעולה, אבל אני רוצה לדעת מה אתה חושב שצריך להיעשות במקרה הזה. אני כנראה אפעל בדרך הפעולה שחשבתי עליה בקרוב, ובגלל זה אני מקווה שתסכים לדבר איתי לפני שזה יקרה, כדי שאם תגיד משהו אחר אפשר יהיה למנוע מזה לקרות.

ניסיתי לחשוב לעצמי מה היית אומר, אבל האמת היא שאף פעם לא דיברנו על דברים כאלה. אף פעם לא ירדתי נמוך כל כך - למרות כל הבעיות שלי. אני מניחה שיש אנשים חזקים יותר וחזקים פחות, ואנחנו תמיד היינו מהחזקים יותר, אז לא דיברנו על מה שעלול לקרות במקרים של האנשים החזקים פחות. ובאמת הייתי יכולה להיעזר בעצה שלך עכשיו, כי אני סומכת עלייך שתציע משהו חכם שיטפל בכמה שיותר ויפגע בכמה שפחות אנשים בדרך.

אבל החדשות הטובות הן שאני מלמדת את עצמי להתמודד עם בעיה X. ברחתי מזה במשך הרבה מאוד זמן, אבל אני מתחילה להתמודד עם זה, לאט אבל בטוח, ולא רק בצורה טיפולית. זה הולך להיות נהדר.

אן.