"היי. מה שלומך? איך עבר עלייך החופש?
"יש לי כל כך הרבה לספר לך. אין לך מושג כמה עבר עליי בחופש - אוניברסיטה ולימודים וחברתי ומד"א והופעה ומשפחתי והכל. ואין לי מושג מאיפה בכלל להתחיל, כי יש כל כך הרבה דברים מתוך זה שאני רוצה לספר לך - על הפסיכומטרי והפסיכולוגיה והחברה והשוני שבי - ואני די בטוחה שאני אפילו לא זוכרת את כולם. אבל לא אכפת לי.
"במחשבה שניה, אני יודעת במה להתחיל. אני אתחיל בה.
"התחלנו לדבר בקיץ. התכתבנו די הרבה, נפגשנו, ובין היתר גילינו שיש לשתינו את אותו הרצון לשנות. ולא סתם לשנות, לשנות את מערכת החינוך. אתה מבין, אנחנו לא אוהבות את הדרך שבה מערכת החינוך נראית היום- את ההתעלמות מהתלמידים וחוסר האכפתיות והקרירות ואת כל מה שרע בה. ונכון שאין מערכת שהיא טובה בלי רע, אבל אם אפשר לצמצם את הרע, להפוך את מערכת החינוך למשהו טוב יותר, אז אנחנו רוצות לעשות את זה. ולא רק שאנחנו רוצות לעשות את זה, אנחנו גם חושבות שאולי נוכל לעשות את זה.
"האמת... שמבחינה מסוימת זה הכל בזכותך."
"איך?"
"אני יכולה להגיד משהו, למרות שהוא קצת יישמע לך... לא יודעת, הזוי? עובר את הגבול? מטורף?"
"כן."
"תמיד רציתי לשנות. אני כמוך, יש לי דעות כל כך מוצקות בנוגע לדברים, ואני יודעת שאני צודקת וקשה מאוד להזיז אותי מהעמדה שלי. ותמיד רציתי לשנות, להפוך דברים לטובים יותר, לעזור לאנשים ולעולם. אבל מצד שני, תמיד ידעתי שאני לא יכולה לעשות את זה. ידעתי שאני אצטרך להיכנס למערכת הפוליטית, ידעתי שזאת מערכת מגעילה, והבנתי שאני לא באמת רוצה לעשות את זה. זה לא שווה את זה. ידעתי גם שאין שום דרך אחרת שבה אני יכולה לשנות, ואמרתי לעצמי שאם אני לא יכולה אז אני לא יכולה. בגלל זה כשסיפרת לי בפעם הראשונה למה עשית את מה שעשית, חשבתי לעצמי שזאת גישה מאוד נאיבית.
"ואני לא יודעת מה קרה - אולי זאת הדרך שבה לימדת אותנו בשנתיים האחרונות, אולי זאת הדרך שבה החזרת חלקים ממני לעצמי, אולי זאת הדרך שבה דיברת איתי בשיחות הפרטיות שלנו, אולי אלה הגישות והרעיונות ששאבתי ממך במהלך השיחות שלנו, ואולי זה הכל - אבל... אבל היום אני מרגישה שאולי אני באמת מסוגלת לשנות. אולי אני באמת מסוגלת לעשות דברים. אולי... אני לא יודעת. אבל אני מרגישה שאולי יש איזה סיכוי, לא משנה כמה קלוש, שנצליח לעשות את השינוי שאנחנו רוצות לעשות.
"אתה בטח שואל את עצמך למה אני פונה אלייך עם זה. או שלא, כי אתה מכיר את הראש שלי טוב מספיק בשביל להבין."
"אני מניח שאת רוצה עזרה?"
"כן.
"אתה בטח יודע שאתה שונה בבית הספר הזה. אתה אולי לא תסכים עם זה, אבל זאת ההרגשה שלי: אנשים כאן מתייחסים אלינו כאל ילדים. אחח הסיבות שהתחלנו לדבר... מעבר לדמיון בינינו והכל... היא שאתה שונה. אני מרגישה שאני יכולה לדבר איתך - ואני יודעת שאני לא היחידה. אכפת לך, ואתה רוצה לעזור, אבל אתה לא מתייחס אל אנשים כאן כאילו הם ילדים, אלא כאילו הם בוגרים. אנשים כאן מנסים להגיד לנו מה אנחנו חושבים ומה טוב לנו ומנסים יותר מדי למנוע טעויות, אבל אתה שונה - אתה מנסה לכוון לדרך הנכונה, למנוע מאנשים לעשות טעויות, אבל מדובר רק בכיוון. ואתה מכבד אותנו כאנשים, ורואה מעבר לרק ציונים. ולמרות שאתה לא מתנהג באותם הקרירות והריחוק של המורים האחרים, שלכאורה אמורים לגרום לכבוד, כולם מכבדים אותך - נראה לי שאפילו יותר מאשר את המורים האחרים.
"והסתכלתי על כל התכונות האלה שלך, וחשבתי לעצמי שמעבר לזה שאלה המורים שאנחנו רוצות בתוך מערכת החינוך, אתה תקשיב לי. כן, אני יודעת שיכול להיות שכשאני אסיים את הנאום הזה אתה תגיד שזה מטורף מדי ושזה לא אפשרי לבנות בגילנו ושאתה מבין את הרצון שלנו לשנות אבל זה לא יקרה, אבל אתה עדיין תתייחס אליי כאל בוגרת, ולא כאל ילדה, ואתה תקשיב. אתה תקשיב ותשאל ותחשוב, ואם תחשוב שיש לנו סיכוי וזה לא יפגע בך, אולי אפילו תסכים לעזור לנו. כי אתה הבנאדם היחיד שאני מכירה שמכיר טוב כל כך את המערכת הזאת ואת הדמוקרטיה ואת מה שבאמת צריך לקרות.
"והייתי אצל MIG ואני יודעת שיכול להיות שזה לא יצליח, ואפילו רוב הסיכויים שזה לא יצליח (אתה לא תאמין בכמה מהמרכיבים שלי אני באחוזון העליון/יחיד של האוכלוסיה, ככה שהבסתי סיכויים מטורפים הרבה יותר), אבל אני רוצה להאמין, באותה הנאיביות שהזכרתי קודם, שזה יכול לעבוד. כי אם זה לא יעבוד, אם אנחנו לא יכולים להשפיע ככה, זה אומר משהו על הדמוקרטיה פה: זה אומר שעל הנייר יש כאן דמוקרטיה, כי כולם בוחרים ולכאורה זה שלטון העם ושלטון החוק, אבל במציאות אין פה באמת דמוקרטיה. ואולי זה נאיבי וילדותי וטיפשי... אבל אני מעדיפה להאמין, עד שיוכח אחרת, שכן יש פה עדיין איזשהו סוג של דמוקרטיה שאפשר לתקן, ולא חיקוי-לדמוקרטיה שהלך רחוק כל כך עד שאי אפשר יהיה לתקן אותו בלי עבודה קשה של הממשל.
"אז אני יודעת, זה קצת מטורף, אבל מר ג'... בבקשה. אתה מוכן להיות חלק מזה? בבקשה."
סתם קצת מחשבות כשקראתי את המייל האחרון שלך. הלוואי שזה מה שיצא לי להגיד לו, למרות שסביר להניח שלא. אני בכל זאת מקווה שהוא יסכים לעזור.
העובדה שזה נכתב כדיאלוג מזכירה לי את אפלטון.
אן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Oncoming Storm