אני אוהבת לחשוב על נושא הזהויות. אנשים חושבים שהם יודעים מי הם ובעצם לא באמת יודעים; אנשים משתנים ואין להם מושג למה; אנשים בטוחים שהם מי שהם ושהם ישארו אותו הדבר לנצח ולא בטוחים מה לעשות כשמתרחשים שינויים. 

זה אחד הדברים שאני אוהבת ב״דאלק״ (דוקטור הו 1X06). בתחילת הפרק הדאלק הוא מכונת הרג חסרת רחמים, שכל רצונה הוא לחסל את כל מה ששונה ממנה. ואז רוז נוגעת בו, והוא הופך למשהו לא ברור, משהו שהוא לא דאלק אבל הוא גם לא בן אדם. הוא לא יודע מי הוא והוא מפחד מהשינוי שמתרחש אצלו, כי אצל הדאלקים רק דאלק הוא תקין, וכל השאר לא אמור להתקיים. והנה, המכונה שלא מסוגלת להרגיש שום דבר מלבד שנאה מוצאת את עצמה מרגישה עוד הרבה יותר. 

היום ראיתי את הפרק הזה בפעם השנייה. הוא גרם לי לחשוב קצת על המשמעות של הזהות עבורנו והפחד של אנשים משינויים במהות שלהם, או לחלופין, חוסר האמונה של אנשים שהם מסוגלים להשתנות (ראה ערך האוס). ואני חושבת לעצמי שיש כל מיני מרכיבים לזהות שלנו- יש את מי שאנחנו חושבים שאנחנו ואת מי שאנחנו חושבים שאנשים חושבים שאנחנו, את המרכיב השכלי והרגשי, את האמונות שלנו והמנהגים שלמדנו בבית ומלווים אותנו. יש לכל אחד את המסכות שלו ואת הזהות הפנימית והסודית שלו. יש לכל אחד את מי שהוא באמת ואת מי שהוא רואה בעצמו. 

מר ג׳ אמר לי פעם שזה בדיוק השלב שבו אני אמורה לתהות ולחקור, לגבש את הזהות האישית שלי. וחשבתי לעצמי שאמנם לפני שנה, ביום כיפור, לא היה לי מושג מי אני, אבל היום אני מגלה את התשובה לאט לאט. אני משתנה, מגלה, לומדת. ואלה בעצם אנשים בגיל הזה: הם חוקרים, מנסים להבין, מנסים אולי להשתנות. רובם לא חוקרים בצורה שאני ומר ג׳ עושים/עשינו את זה, אבל הם בכל זאת חוקרים קצת, מנסים קצת לבדוק מי ומה הם. 

ואני חושבת שזה אלמנט מאוד מעניין אצל בני נוער. כי הם לא באמת יודעים מי הם, הם עדיין מנסים להבין את זה, וקל לראות את זה כשמדברים איתם. אולי בגלל זה לחנך בני נוער זה מעניין כל כך - בדיוק בגלל שאפשר לעזור להם לעבור את התהליך הזה. 

ועניין הזהות תמיד גורם לי לתהות איך אנשים רואים את עצמם ואיך זה נראה ביחס לצורה שבה הסביבה רואה אותם. אני תמיד שואלת את עצמי כמה אנשים שונים ממה שאני רואה בהם וכמה הם מבינים את זה, או מה באמת נמצא שם בפנים ומרכיב אותם. וכמובן, מה הזהות שלהם מהווה עבורם: אם זה משהו טוב או רע, אם זה משהו שהם לא יכולים לשנות, אם זה משהו שהם לא רוצים לשנות וכו׳.

כי אנשים מייחסים המון משמעות למי שהם. כשהם לא יודעים מי הם הם בדרך כלל מדוכדכים או לא יציבים, כי הם לא מצליחים להבין לפי איזה תבנית להתנהג. ורוב האנשים רוצים להשתנות על פני השטח, אבל עמוק בפנים הם לא רוצים להשתנות, כי הם לא יודעים מה הם יהיו בסוף. הם לא יודעים אם הם יהיו מרוצים או לא ואם השינוי בכלל יחזיק מעמד, כי הם מכירים כל כך הרבה אנשים שמנסים להשתנות ולא מצליחים, בדיוק כי הם לא באמת רוצים את זה. וכשאין לך זהות, כשאתה לא יודע מי אתה או שאתה בשינוי, אתה בדרך כלל לא תצליח למצוא משמעות בחיים, בדיוק בגלל שאתה לא יודע מי אתה. 

וזה משהו שאני באמת מוצאת מעניין. ואני שואלת את עצמי מה יגרום לבני אדם להבין ששינויים זה לא נורא, ושגם הדברים שנראים להם רעים הם לא תמיד רעים ולפעמים אפילו טובים יותר ממה שיש להם. כמו הדאלק - מה היה גורם לו להבין שהשינוי הזה הוא דווקא טוב, ושמה שהוא האמין בו כל החיים שלו הוא דווקא הדבר הרע? זה בכלל אפשרי? באיזשהו מקום הדאלק דומה לבני אדם - גם הם לא מקבלים שינויים וגם הם פועלים לפי תבניות התנהגות מוכרות. אז כמה אפשר להשליך מהדאלק על בני האדם וכמה זה באמת נכון לעשות את זה?

אן.

אמא נכנסה בזמן שכתבתי את הפוסט ושאלה על מה הוא. סיפרתי לי על הפרק והיא הבינה מיד שאני מתייחסת לצד הפילוסופי שלו וציינה שזה מעניין שגם כאן יש פילוסופיה. אמרתי לזה שזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת במד״ב: האפשרות להציג בעיות אישיות, חברתיות ופילוסופיות במסווה של סתם דמיון.