לקראת סוף שנה"ל הקודמת התחלתי לכתוב לעצמי מה אני אגיד לך. במחשבה שנייה, זה היה טיפשי לחלוטין, כי הרי ברור שהיינו ממשיכים השנה בכל מקרה, אבל אתה יודע, כמו שהתחלנו לחשוב על מתנה, התחלתי גם לחשוב מה אני אגיד לך. אני מניחה שאני אצטרך לחשוב על זה שוב בפברואר, לפני הבגרות, אבל נעזוב את זה לכרגע.
היום... לא, אתה יודע מה, אני רוצה להתחיל אחרת.
כשמר ג' הציע לי לדבר איתך שאלתי את עצמי מה עשיתי לא בסדר. אמנם התלהבתי מהמחשבה שאני אפגוש את אחיו, אבל הרעיון של מורה פרטי, למישהי שלא יודעת לבקש עזרה, כמו שאמרתי לך היום... זה לא עשה לי טוב כל כך. לקח לי שבועיים (!) לשכנע את עצמי להתקשר אלייך, וזה היה בהחלטה של רגע. מאוחר יותר, כמו שאתה יודע, שלחתי לך סמס כי לא הצלחתי לשכנע את עצמי להתקשר שוב.
אתה יודע מה שלחתי למר ג' אחרי אחד השיעורים הראשונים שלנו אז? "תגיד, יש לכם דם קוסמים במקרה במשפחה או משהו?" כי זה היה נהדר. באמת. אני לומדת גיטרה, ולמרות שקל להרגיש בנוח עם המורה שלי, לקח לי קצת זמן. ואיתך זה לקח אולי שעתיים. לא יודעת מה עשית (ואתה כל הזמן אומר שזה לא אתה ושזה היה אצלי, אבל זה לא משנה את העובדה שאתה עשית את זה), אבל אחרי שעה הסתדרתי עם גיאומטריה. אני, שלא הסתדרה עם גיאו מכיתה ח'!
אז אתה יודע, מצד אחד היה את זה. ומצד שני... אנחנו מדברים כל הזמן, וגיליתי שאני סומכת עלייך. אני זוכרת שבתחילת ינואר כשסבא נפטר היית שם אבל די התחמקתי, אבל בסוף ינואר, כשקרה כל מה שקרה עם אחיך, היית שם, וזה היה נהדר. והתחלתי לפנות אלייך יותר. אני זוכרת שדיברנו על המון דברים בעומקים שונים ושיתפתי אותך בכל מיני דברים ואתה שיתפת אותי בכל מיני דברים ותמיד היה לך מה להגיד ואיך לעזור. וזה כל פעם הדהים אותי כמה באמת אני רגועה בסביבתך וכמה באמת אני סומכת עלייך.
והיום... היום היה ייחודי. קצת הזכיר לי את אותו היום בינואר. ואני חושבת שאני אאמץ את הדברים האלה כבר מעכשיו. ואני חושבת שהדברים ימשיכו להיראות יותר ויותר טוב, כמו שהם נעשו עד לפני שבועיים או שלושה, כשמצאתי את עצמי מדוכדכת וחסרת כוח שוב. וכמו שאמא אמרה לך היום, רק היית פה, רק דיברנו, ודברים כבר נעשו טובים יותר, ועכשיו דברים הולכים להמשיך להשתפר. כי אני החלטתי.
אני פשוט... שמחה שאמרתי כן אז ושאתה כאן.
xoxo
אן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Oncoming Storm