עבר קצת זמן מאז שכתבתי לך בפעם האחרונה, הא? זה מרגיש כמו נצח.

לא ראיתי אותך בכלל כבר כמעט שבועיים, אני חושבת. זה היה שבוע קצת פסיכי בשבוע שעבר, שבתחילתו כמעט רצתי אלייך בדמעות אחרי הפגישה בביה"ס ולאורך רובו פשוט לא הייתי בביה"ס בשביל לראות אותך. זה מצחיק, הייתי מצפה שאני אהיה חולה בחורף הקודם מהעומס ולא הפעם, אבל כנראה שבשנה שעברה הייתי עסוקה מכדי שהיה לי זמן אפילו לצינון. למרות ש... באותה התקופה אתה עוד היית בחיים שלי, ורק לראות אותך שלוש פעמים בשבוע תמיד גרם לי לחייך כל השבוע.

אני לא ממש יודעת מה קורה. היה לי את כל הסיפור הזה עם י' בביה"ס, והם כבר הרגיזו אותי לגמרי. כמו שלך נמאס שהם מנדנדים לך, גם לי נמאס שהם מנדנדים לי. נמאס לי שהם לוקחים ממני את כל הדברים שאני אוהבת: אותך, ואת ההנאה משיעורים מסוימים ואת ההתחמקות משיעורים אחרים. אני לא מדברת על הברזה, חלילה, אלא על לשבת בשיעור ולעשות מה שאני רוצה. ושנינו יודעים הרי, שמלבד בשיעורים שלך ובשיעורי מתמטיקה שאני אוהבת, אני עושה מה שאני רוצה בכל השיעורים. ולאף אחד זה לא הפריע עד היום.

אז יכול להיות שקצת איבדתי סבלנות. ויכול להיות שכששאלו אותי משהו על הצבא אמרתי להם שזה לא עניינם. ויכול להיות שהתייחסתי למחנכת בתור "היא" (לא שממש מגיע לה יותר). אבל אני באמת באמת באמת לא יכולה איתם יותר. אני מבינה שאתה אוהב לעבוד שם, ואני מבינה שאתה גאה במקום הזה, אבל אם לא היית נמצא פה וזה היה תלוי בי, הייתי מרסקת אותם. ולא רק שהייתי מרסקת אותם, גם הייתי נהנית מזה.

אבל זה לא אנחנו, נכון?

גיליתי לאחרונה שיש לי יותר במשותף עם MIG משחשבתי. דיברנו ביום חמישי שעבר (זה מה שעשינו רוב השיעור, קצת כמו ביום שאמרת לי שדברים חייבים להשתנות.), וגיליתי כמה דברים, ואני באמת מאושרת בקטע הזה. הוא כמו האח הגדול שאף פעם לא היה לי. אנחנו מדברים על כל מיני דברים (הוא הקפיץ אותי לביה"ס היום ודיברנו על נושא כל כך מעניין שכמעט איחרתי אבל לא באמת אכפת לי, כי זה חינוך וזה בכל מקרה לא מעניין), וגם על דברים אישיים, וגם משפחתיים וכל מיני, ואני יודעת שאני תמיד יכולה לבוא אליו, ואתה יודע, זה מרגיש בטוח. אז דיברנו על משהו ביום חמישי שעבר ואני לא אפרט כאן אבל תמיד חשבתי שאתה תהיה השני (ה-BFF היה הראשון) שאני אספר לו את זה מרצון, אבל מסתבר שלא וזה קצת מוזר.

אבל אני שמחה. הוא באמת מרגיש כמו אח גדול.

אבל עקבתי אחרייך בימים האחרונים ואני קצת דואגת. השיעורים שלך מתבטלים ואני דואגת וקצת מפחדת שמשהו לא בסדר. תישאר בטוח, בסדר? תשמור על עצמך. הלוואי שיכולתי לוודא שאתה בטוח, בריא ושלם איכשהו.

ואתה יודע, אני פרודוקטיבית ועשיתי כל מיני דברים ואני גאה בעצמי, באמת. ואז עכשיו אני קצת משלימה את כל מה שנשאר לי להשלים, והייתי צריכה לשלוח כמה הודעות... ואחת מהן הזכירה לי את הראשונה ששלחתי לך, אז בכיתה י'. ועברתי קצת על הודעות מאז וחייכתי.

ואז פתאום קלטתי כמה אני מתגעגעת אלייך וכמה לא יצא לי לחשוב על זה בשבוע האחרון.

אז נכון שאני מאושרת, ונכון שיש לי אנשים שאני אוהבת, והרבה מהם, אבל אני עדיין מתגעגעת. מישהו אחר היה אומר שיש לי את MIG, ואני מאושרת שזה נכון, אבל אתם לא תחליפים אחד של השני, אתם שונים, ולמרות שאני אוהבת את שניכם, זה שונה. והוא מבין אותי בהרבה מקומות, אבל זה עדיין שונה... ואני מתגעגעת אלייך כשאני לבד.

אן.