היא הרגישה נהדר.

היא היתה כל כך פעילה באותם הימים. היא לא ישנה טוב, והיא לא ישנה מספיק, אבל היא הרגישה עירנית. היא הרגישה יותר עירנית מאשר בכל הימים לפני כן, כשהיא ישנה את כל השעות שלהן היא היתה זקוקה. היא התעוררה בחמש בבוקר ונרדמה אחרי עשר, ולא הצליחה לישון יותר משלוש שעות ברצף, אבל היא הרגישה טוב. היא הרגישה נהדר, אפילו. היא הרגישה כאילו היא מעולם לא היתה פעילה יותר.

היא היתה מתעוררת מוקדם בבוקר, נשארת במיטה החמימה במשך עוד כמה דקות, ואז קמה ומתחילה את היום שלה. היא תמיד הדליקה את המחשב מיד כשקמה כדי לבדוק אם משהו השתנה בדואר האלקטרוני שלה. במקביל היא גם הדליקה את הטלפון ובדקה אם היא קיבלה הודעות חדשות במהלך הלילה. כמעט תמיד היו הודעות חדשות באפליקציית ה-WhatsApp, שבה השתמשה על מנת להישאר בקשר עם כמה קבוצות חשובות בחייה. רוב הקבוצות הללו היו קשורות לעבודתה, אבל באותם הבקרים לא היה לה אכפת לקרוא את ההתכתבויות הללו.

אחרי שהיתה עוברת על הדואר האלקטרוני שלה היא היתה מכבה את המחשב הנייד שלה ואז קמה להתחיל להתארגן. היא בדרך כלל היתה אוכלת בשבע או שמונה בבוקר, אבל באותם הימים הפעם הראשונה שבה היא חשה רעב היתה אחרי עשר. אחרי שהחליפה בגדים היא התחילה להשלים את שיעורי הבית שקיבלה באוניברסיטה. היא לקחה יותר קורסים מהרגיל באותו הסמסטר, כך שתמיד היו לה מטלות להשלים.

בשמונה וחצי בבוקר היא היתה יוצאת לעבוד או לאוניברסיטה, תלוי בלוח הזמנים של אותו היום. בשלישי היא היתה מבלה את הבוקר בעבודה ואת אחר הצהריים באוניברסיטה. ברביעי וחמישי הסדר היה הפוך. שישי היה היום הרגוע היחיד שהיה לה - בבוקר היא היתה באוניברסיטה ובערב היא ביקרה אצל ההורים שלה. אם היא היתה יוצאת לאוניברסיטה, היא היתה מגיעה בתשע וחצי ומיד יושבת להשלים מטלות עד לתחילת השיעור הראשון שלה. מאותו הרגע היא היתה בשיעורים, מלבד בהפסקות שבהן בילתה עם חברים. מאוחר יותר היא היתה נוסעת לעבודה, שם היא היתה נשארת עד הערב. היא היתה חוזרת הביתה, לומדת ורואה טלוויזיה במקביל, ואז היתה הולכת לישון.

היא שמה לב שהדופק שלה היה מהיר מדי ושהיא כל הזמן חשה מרוגשת ומעוררת מבחינה פיזיולוגית. היא שמה לב אבל עברה הלאה, כי היא הניחה שהיו לה סיבות להרגיש את ההתרגשות הזו. היא היתה מיוחדת, והיו לה כל כך הרבה אפשרויות וכל כך הרבה יכולות שהיא לא יכלה שלא להתרגש. העתיד נראה מדהים יותר ויותר והיא היתה מאושרת.

חמישה ימים מאוחר יותר היא כבר לא הצליחה לשכנע את עצמה לצאת מהמיטה. היא עצמה את העיניים והתפללה שהלב שלה ירגע קצת והעייפות הפתאומית הזאת תיעלם כבר.